וכל ניצוץ לא ירד לעוה"ז - אף שהיא ירידה גדולה ובחי' גלות ממש.
כי גם שיהיה צדיק גמור עובד ה' ביראה ואהבה רבה בתענוגים, לא יגיע למעלות דביקותו בה' בדחילו ורחימו בטרם ירידתו לעוה"ז החומרי, לא מינה ולא מקצתה. ואין ערך ודמיון ביניהם כלל כנודע לכל משכיל שהגוף אינו יכול לסבול כו' -
אלא ירידתו לעולם הזה להתלבש בגוף ונפש החיונית - הוא כדי לתקנם בלבד ולהפרידם מהרע של שלש קליפות הטמאות, על ידי שמירת שס"ה לא תעשה וענפיהן.
ולהעלות נפשו החיונית עם חלקה השייך לה מכללות עוה"ז, ולקשרם ולייחדם באור א"ס ב"ה אשר ימשיך בהם, ע"י קיומו כל רמ"ח מצות עשה בנפשו החיונית, שהיא היא המקיימת כל מצות מעשיות כנ"ל.
וכמ"ש [בע"ח שער כ"ו]: כי הנשמה עצמה אינה צריכה תיקון כלל כו', ולא הוצרכה להתלבש בעוה"ז וכו' רק להמשיך אור לתקנם כו'. והוא ממש דוגמת סוד גלות השכינה לברר ניצוצין וכו'.