ואפילו בבחי' "סור מרע", יכול כל איש משכיל, למצוא בנפשו, שאינו סר לגמרי מהרע בכל מכל כל, במקום שצריך למלחמה עצומה כערך הנ"ל, ואפילו פחות מערך הנ"ל.
כגון, להפסיק באמצע שיחה נאה, או סיפור בגנות חבירו, ואפי' גנאי קטן וקל מאד, אף שהוא אמת.
ואפי' כדי לנקות עצמו.
כנודע מהא דאר"ש לאביו רבינו הקדוש, "לאו אנא כתבי' אלא יהודא חייטא כתביה".
וא"ל "כלך מלה"ר".
[ע"ש בגמרא רפ"י דב"ב].
וכה"ג כמה מילי דשכיחי טובא.
ובפרט בענין לקדש עצמו במותר לו, שהוא מדאורייתא.
כמ"ש קדושים תהיו וגו' והתקדשתם וגו'.
וגם ד"ס חמורים מד"ת וכו'.
אלא שכל אלו וכיוצא בהן, הן מעוונות שהאדם דש בעקביו, וגם נעשו כהיתר, מחמת שעבר ושנה וכו'.