וזה כל האדם. כי: "היום לעשותם" כתיב - ש"היום", הוא עולם המעשה דוקא. "ולמחר כו'", כמ"ש במ"א.
והמוח שליט, בטבעו ותולדתו, על חלל השמאלי שבלב, ועל פיו, ועל כל האברים, שהם כלי המעשה.
אם לא מי שהוא רשע באמת. כמארז"ל: שהרשעים הם ברשות לבם, ואין לבם ברשותם כלל. וזה עונש על גודל ועוצם עונם.
ולא דברה תורה במתים אלו, שבחייהם קרוים מתים - כי באמת אי אפשר לרשעים להתחיל לעבוד ה', בלי שיעשו תשובה על העבר תחלה לשבר הקליפות, שהם מסך מבדיל ומחיצה של ברזל המפסקת בינם לאביהם שבשמים, ע"י שבירת לבו ומרירת נפשו על חטאיו.
כמ"ש בזהר על פסוק: "זבחי אלהים רוח נשברה לב נשבר וגו'" - שע"י לב נשבר, נשברה רוח הטומאה דס"א.
[ע"ש פ' פינחס ד' ר"מ, ופ' ויקרא ד' ח', וד' ה' ע"א, ובפי' הרמ"ז שם]