וצדיק שאינו גמור.
הוא שאינו שונא הס"א בתכלית השנאה, ולכן אינו מואס ג"כ ברע בתכלית. וכל שאין השנאה והמיאוס בתכלית ע"כ נשאר איזה שמץ אהבה ותענוג לשם ולא הוסרו הבגדים הצואים לגמרי מכל וכל. ולכן לא נהפך לטוב ממש מאחר שיש לו איזה אחיזה עדיין בבגדים הצואים אלא שהוא בטל במיעוטו וכלא חשיב.
ולכן נקרא: "צדיק ורע", כפוף ובטל "לו". ועל כן גם אהבתו לה' אינו בתכלית ולכן נקרא צדיק שאינו גמור.
והנה, מדרגה זו[1]מתחלקת לרבבות מדרגות בענין בחי' מיעוט הרע הנשאר מאחת מארבע יסודות הרעים, ובענין ביטולו במיעוטו - בששים על דרך משל או באלף ורבבה וכיוצא על דרך משל. והן הם בחינת צדיקים הרבים שבכל הדורות, כדאיתא בגמרא: "דתמניסר אלפי צדיקי קיימי קמי' הקב"ה".
אך על מעלת צדיק גמור הוא שאמר רשב"י: "ראיתי בני עליה והם מועטים כו'". שלכן נקראים: "בני עליה" - שמהפכין הרע ומעלים אותו לקדושה. כדאיתא בזהר בהקדמה, שכשרצה רבי חייא לעלות להיכל ר"ש בן יוחאי: שמע קלא נפיק ואמר: מאן מנכון די חשוכא מהפכן לנהורא וטעמין מרירו למיתקא - עד, לא ייתון הכא וכו"[2]':