והיא^[1] הנקראת בכתוב: "אהבה בתענוגים"^[2]. להתענג על ה', מעין עולם הבא^[3]. והענג הוא במוח חכמה ושכל^[4] המתענג^[5] בהשכלת ה'^[6], וידיעתו^[7], כפי השגת שכלו וחכמתו.

והוא^[8] בחינת המים וזרע אור זרוע שבקדושת נפש האלהית, המהפכת לטוב את בחינת המים שבנפש הבהמית שמהם באו תאות תענוגי עוה"ז מתחלה^[9].

וכמו שכתוב בעץ חיים שער נ' פרק ג' בשם הזהר: שהרע נהפך להיות טוב גמור כמו יצר טוב ממש, בהסיר הבגדים הצואים ממנו^[10], שהם תענוגי עוה"ז שהוא^[11] מלובש בהם. 

וכן^[12] שאר כל המדות שבלב^[13], שהן ענפי היראה והאהבה יהיו לה' לבדו.

וכל כח הדבור שבפה והמחשבה שבמוח, יהיו ממולאים מן לבושי המחשבה והדבור של נפש האלהית לבדה, שהן מחשבת ה' ותורתו - להיות שיחתו כל היום לא פסיק פומיה מגירסא.

וכח המעשיי שבידיו ושאר רמ"ח אבריו^[14] - יהיה במעשה המצות לבד, שהוא לבוש השלישי של נפש האלהית.

אך נפש הבהמית שמהקליפה רצונה להפך ממש, לטובת האדם שיתגבר עליה וינצחנה. כמשל הזונה שבזה"ק: