אך הנה כתיב: "ולאום מלאום יאמץ"^[1]כי הגוף נקרא עיר קטנה, וכמו ששני מלכים נלחמים על עיר אחת, שכל אחד רוצה לכבשה ולמלוך עליה, דהיינו להנהיג יושביה כרצונו ושיהיו סרים למשמעתו בכל אשר יגזור עליהם, כך שתי הנפשות: האלהית והחיונית הבהמית שמהקליפה, נלחמות זו עם זו על הגוף וכל אבריו. 

שהאלהית חפצה ורצונה שתהא היא לבדה המושלת עליו ומנהיגתו, וכל האברים יהיו סרים למשמעתה ובטלים אצלה לגמרי ומרכבה אליה, ויהיו^[2] לבוש לעשר בחינותיה וג' לבושיה הנ"ל, שיתלבשו כולם באברי הגוף ויהיה הגוף כולו מלא מהם לבדם ולא יעבור זר בתוכם ח"ו.

דהיינו: תלת מוחין שבראש יהיו ממולאים מחב"ד שבנפש האלהית, שהיא חכמת ה' ובינתו - להתבונן בגדולתו אשר עד אין חקר ואין סוף, ולהוליד מהן על ידי הדעת^[3] היראה במוחו ופחד ה' בלבו^[4]. ואהבת ה' כאש בוערה בלבו כרשפי שלהבת^[5] - להיות נכספה וגם כלתה נפשו^[6], בחשיקה וחפיצה לדבקה בו בא"ס ב"ה בכל לב ונפש ומאד^[7] מעומקא דלבא שבחלל הימני.

שיהיה תוכו רצוף אהבה^[8] מלא וגדוש עד שתתפשט גם לחלל השמאלי, לאכפיא לס"א יסוד המים הרעים שבה שהיא התאוה שמקליפת נוגה, לשנותה ולהפכה מתענוגי עולם הזה לאהבת ה' כמו שכתוב: "בכל לבבך"^[9] - בשני יצריך^[10]. והיינו שיעלה ויבא ויגיע למדרגת אהבה רבה וחיבה יתרה ממדרגת אהבה עזה כרשפי אש^[11].