Letter # 1968

נר החמישי, תשי"ג - הר"ר מנחם בנימין בן ציון שליט"א רוטנברג, האדמו"ר מביאלה

1968 - בענין מעלין בקדש דנרות חנוכה, דאף שנתקנו ובאו מהנס שהי' בנרות דביהמ"ק, הנה חלוקים הם זמ"ז בכמ

0:00/0:00
1x

0.25x

0.5x

0.75x

1x

1.25x

1.5x

1.75x

2x

ב"ה, נר החמישי, תשי"ג

ברוקלין.

מחות' הרה"צ הנודע לשם תהלה ותפארת גזע תרשישים בנשק"ע כקש"ת והר"ר מנחם בנימין בן ציון שליט"א [רוטנברג, האדמו"ר מביאלה]

 שלום וברכה!

 שמחתי להודע ממחות' הרה"ג והרה"ח הוו"ח אי"א נו"נ עוסק בצ"צ וכו' מוה"ר שמואל שי' זלמנוב, אשר הוטב בריאות כ"ק שליט"א, כן יתן השי"ת אשר מצב בריאותו ילך הלוך וטוב,

 וכידוע פסק רז"ל אשר מעלין בקדש (ולכמה פוסקים הוא מדאורייתא. יעוין בספרים שהובאו בשדי חמד כללים אות מ' כלל קצ"ד, ובס' מאסף לכל המחנות או"ח סכ"ה סקי"ב, ובשו"ע רבינו חאו"ח סו"ס ל"ד כתב שהוא מד"ס. אבל הסגירו - לכל הסעיף - בחצע"ג. וידוע שבכמה מקומות הוא מפני שהי' עדיין קצת ספק בזה, ואכ"מ) והיות הגוף בריא ושלם מדרכי השם* הוא (רמב"ם הל' דיעות רפ"ד) ועוד שהגוף הוא קנינו של הקב"ה (עיין רמב"ם הלכות רוצח בתחלתו, הרדב"ז לרמב"ם הל' סנהדרין סוף פי"ח, שו"ע לרבינו הזקן הלכות נזקי גוף סעיף ד', ויש לעיין בלשון רבינו הזקן בשולחנו חלק או"ח מהדו"ב סוף סימן ד').

וכבר נדבר בהתועדות במסיבת ריעים, בענין מעלין בקדש דנרות חנוכה, דאף שנתקנו ובאו מהנס שהי' בנרות דביהמ"ק, הנה חלוקים הם זמ"ז בכמה פרטים, ואחד מהם הוא, שנרות ביהמ"ק הם תמיד במספר שוה, משא"כ נרות חנוכה דמוסיף והולך.

וי"ל הטעם בדרך אפשר: מצות נרות דביהמ"ק באה בדרך מלמעלה למטה, ולא ע"י מלחמה בחושך וטומאת שמנים שבהיכל. ואדרבה עדות היא לכל באי עולם כו', וישראל חביבין (רש"י שבת כב, ב). אבל נרות חנוכה באו ע"י שקדם להם החשך דמלכות יון הרשעה וכן מפריצי עם ישראל (דניאל י"א עיי"ש בפרש"י, מצודות, ועוד. וכמוש"כ באריכות ביוסיפון שהובא בפרש"י שם) ולכן יש יתרון בנרות חנוכה על נרות דביהמ"ק דמוסיף בהם והולך (גם הם ח' נרות ולא ז', וכחילוק כנור דלע"ל ודביהמ"ק - ערכין יג, ב, נתבאר בלקו"ת תזריע כא, ד, ועייג"כ שו"ת הרשב"א ח"א ס"ט - וקיימים לעולם - רמב"ן ר"פ בהעלותך) וכיתרון אור הבא מן החשך על אור סתם (תניא פכ"ו כ"ז ל"ו וראה זח"ג מז, ב).

וי"ל אשר בדוגמת זה יש ג"כ יתרון בעבודת השם הנ"ל על ידי הגוף ובגוף, כשיהי' בריא ושלם, על עבודת השם בהנשמה (יעוין תניא שם ובאגה"ק סו"ס ח').

בכבוד ובברכה.

 

*) כן הוא בכל דפוסי הרמב"ם שראיתי, והל' צ"ע, ולכאורה ברור, אשר יש כאן השמטת המדפיסים הראשונים (ונמשכו אחריהם המו"ל שלאח"ז מבלי לשים לב לזה. ובפרט שבהל' דיעות מעטים המעיינים) וצ"ל: מדרכי עבודת השם הוא. ובא בהמשך למש"כ שם בסוף פרק שלפני זה: ישים על לבו שיהא גופו שלם וחזק כדי כו' נמצא המהלך בדרך זה כל ימיו עובד את ה' תמיד כו' שיהי' גופו שלם לעבוד את ה' כו'. וע"ז כותב ברפ"ד: הואיל (כפי שביאר לעיל) והיות הגוף בריא ושלם מדרכי עבודת השם הוא כו'. או שצ"ל מדרכי ידיעת השם הוא - וע"פ מה שמסיים ומביא ראי': שהרי כו' שיבין או ידע דבר מידיעת הבורא. - ולא מצאתי במפרשי היד שיעמדו ע"ז.