[1]וישובו המלאכים אל יעקב לאמר באנו אל אחיך אל עשו וגם הולך לקראתך וארבע מאות איש עמו.
פירוש תשובת המלאכים הוא כך.
שעם היות שמחמתך ראוי ונכון מאד שיומשך אליך מבחינת המקיף דתהו, מאחר שנמצא בך השלימות של התקון.
אבל מה לעשות שהמניעה היא מצד עשו אחיך שהוא עדיין למטה בבחינת שבירה, ולא נתברר עדיין כלל.
ואם כן, איך ישפיע לך משרשו המקיף דתהו הנזכר לעיל, מאחר שהוא בעצמו עדיין למטה?
והראיה על זה שהוא בשבירה הוא כי, "וגם הולך לקראתך וארבע מאות איש עמו".
פירוש "ד' מאות איש" הם דינים קשים של החיצונים, הנמשכים מן ת' בתי דינין קשין דמשתכחין, כמו שכתוב באדרא רבה.
וכנודע ששרש שרשם של ד' מאות איש הנזכרים לעיל, נתהווה מן ד' מאות שקל כסף שנתן אברהם אבינו עליו השלום, לעפרון.
שהד' מאות שקל הנזכרים לעיל הם ת' עלמין דכסופין דירתי צדיקייא לעלמא דאתי[2]דהיינו, שהם בחינת אורות שפע ענג העליון, הנמשכים מבחינת עתיקא קדישא, שהוא בחינת ממוצע בין עצמיות האין סוף לעולם האצילות. כנודע שהכתר הוא ממוצע בין המאציל לנאצלים, ומשם נמשכו השפעות ענג העליון לצדיקים לעתיד לבא. וזהו ענין ת' עלמין דכסופין, והם ד' מאות שקל כסף הנזכר לעיל.
ונקראים: "עובר לסחר", כי כתר נק' סוחר, לשון: (שבת יג.) "סחור סחור". שהוא בחינת המקיף לכל ההשתלשלות. ות' עלמין דכסופין הנזכרים לעיל, הם: "עובר לסוחר". - שהם באים ונמשכים מעצמות אור אין סוף שלמעלה גם מהכתר, ועוברין ונמשכין בהכתר, ומשם נהרין לצדיקיא לעתיד לבא.
וענין הנתינה לעפרון היה בדרך ענין ירידת הבירורים, כדי להוציאם אחר כך ממנו בתוספת ברכה כו'. אך ביני לביני, הן שירדו כל כך למטה מטה ונעשו בחינת: "ד' מאות איש לעשו". והוא בחינת ש"ק. כמו שכתוב[3]: "אלביש שמים קדרות ושק אשים כסותם". וכן ארז"ל[4]: "התורה חוגרת שק" כו'. דהיינו שנתהווה בחינת לבוש שק, שהחיצונים יונקים ממנו.
ולעתיד לבא בגמר כל הבירורין, כשיבולע המות לנצח:[5] "ואת רוח הטומאה אעביר כו'", אז יחזיר עפרון הד' מאות שקל כסף לשרשם אל הקדושה בשלימות[6].
ומעתה ידע יעקב שאי אפשר שישפיע לו עשו משרשו את המקיף דתהו אשר הוא מבקש, מאחר שהוא בעצמו למטה. ואין עצה אלא רק שימשיך יעקב בעצמו את המקיף הנזכר לעיל.
ולזאת כשידע שבעצמו צריך להמשיך המקיף הנזכר לעיל - לכן הוצרך להעלות מים נוקבין כנגדו, כדי להמשיך על ידי זה את המקיף. "כי רוח אייתי רוח" כו'.
וזהו ענין המנחה ששלח יעקב לעשו - הוא בחינת העלאת מים נוקבין להמשיך מים דוכרין דמקיף דתהו הנזכר לעיל. ולכך שלח גמלים, אף שהם בהמות טמאות - כי לגבי אור מקיף הנזכר לעיל[7]: "כחשכה כאורה כו'".
וכמו שיתבאר לקמן בעזרת השם בענין: "ויקח מן הבא בידו מנחה כו'":