דף יג,ב
מה עמיתך באחת, אף גוי נמי באחת.
מה עמיתך בחדא - משיכה:
אף עובד כוכבים בחדא - בכסף ולא במשיכה דהכי משמע עמיתך במשיכה ולא עובד כוכבים:
אמרי, ולאמימר דאמר משיכה בגוי קונה.
לאמימר דאמר כו' - בפרק בתרא דע"ז (דף עא):
הניחא אי סבר לה כר' יוחנן דאמר, דבר תורה מעות קונות, משיכה לא.
הניחא אי סבר לה כרבי יוחנן - דאמר בפרק הזהב (ב"מ מו) דבר תורה מעות קונות דכתיב ונתן הכסף וקם לו דגמר הדיוט מהקדש ומשיכה לא קניא איכא למימר דעמיתך אתי למימר מיד עמיתך בכסף ומיד עובד כוכבים במשיכה:
אהני, "לעמיתך", לעמיתך בכסף ולגוי במשיכה.
אלא אי סבר לה כר"ל, דאמר משיכה מפורשת מן התורה. "לעמיתך" במשיכה, ולגוי במשיכה?!
מפורשת מן התורה - מיד עמיתך משמע מיד ליד:
"לעמיתך", למה לי?
אמרי, "לעמיתך", אתה מחזיר אונאה, ואי אתה מחזיר אונאה לגוים.
אמרי לעמיתך - דממעט כנעני מדין אונאה דכתיב בסיפיה דקרא קממעטי ליה:
(ויקרא כה) מ"אל תונו איש את אחיו" נפקא?
אונאה מאל תונו איש את אחיו נפקא - דמשמע אחיו ולא כנעני:
חד, בגוי. וחד, בהקדש.
חד למעוטי כנעני וחד למעוטי הקדש - מאונאה:
וצריכי.
דאי כתב רחמנא חד, הוה אמינא לגוי הוא דאין לו אונאה, אבל הקדש יש לו אונאה.
קמ"ל.
הניחא למ"ד, גזילו אסור. היינו דאצטריך קרא למישרי אונאה.
כמ"ד גזילו - של כנעני אסור בב"ק בפ' הגוזל בתרא (דף קיג):
אלא אי סבר לה כמ"ד, גזילו של גוי מותר, אונאה מיבעיא?!
אמרי, אי סבר לה כמ"ד גזילו מותר, על כורחיך כר' יוחנן ס"ל.
אמרי - ודאי אי סבר גזילו של כנעני מותר תו לא אתא קרא למישרי אונאה אלא למעטיה מדין קנייה וכיון דאמר עובד כוכבים קנה במשיכה על כרחיך כר' יוחנן סבירא ליה דמכסף קא ממעיט ליה: גרוטאות - חתיכות כסף:
מיתיבי, "הלוקח גרוטאות מן הגוי, ומצא בהן עבודה זרה.
אם עד שלא נתן מעות משך, יחזיר.
יחזיר - דמשיכה אינה קונה:
ואם משנתן מעות משך, יוליך הנאה לים המלח".
לים המלח - דעבודת כוכבים ביד ישראל אינה בטילה עולמית:
ואי אמרת מעות קונות, משיכה ל"ל?
משיכה - למה לי:
הכא במאי עסקינן, שקיבל עליו לדון בדיני ישראל.
אי הכי, מעות למה לי?
הכי קאמר, אע"פ שנתן מעות, אי משיך אין, ואי לא, לא.
אי הכי, קשיא רישא?
אמר אביי, רישא משום דאיכא מקח טעות.
מקח טעות - דלא ידע דאית בה עבודת כוכבים הלכך מצי למיהדר ביה:
אמר ליה רבא, רישא משום דאיכא מקח טעות, סיפא ליכא מקח טעות?!
רישא איכא מקח טעות סיפא ליכא מקח טעות - בתמיה:
אלא אמר רבא, רישא וסיפא מקח טעות.
רישא וסיפא מקח טעות - ומדינא מצי מהדר ביה נמי בסיפא ומיהו רבנן גזרו כיון דיהיב זוזי והדר שקיל להו מיחזי כמוכר עבודת כוכבים ורישא דלא יהיב זוזי וכי מהדר לה לא מידי שקיל לא מיחזי כעבודת כוכבים ביד ישראל ומשום הכי נקט מתן מעות אע"ג דקיבל עליו לדון בדיני ישראל:
רישא דלא יהיב זוזי, לא מיחזי כעבודה זרה ביד ישראל, סיפא דיהיב זוזי, מיחזי כעבודה זרה ביד ישראל.
ואביי אמר לך, רישא, מקח טעות. דלא ידע. דהא לא יהיב ליה זוזי.
דלא הוה ידע - דאית בהו עבודת כוכבים דהא לא יהיב זוזי דלימא איבעי לעיוני דסתם תגר לא מעיין עד שעת מתן מעות:
סיפא לאו מקח טעות הוא, דכיון דיהיב זוזי, כי קא משיך איבעי לעיוני, והדר מימשך.
איבעי לעיוני - ומדלא עיין אחולי אחיל והוי משיכתו משיכה גמורה:
רב אשי אמר, מדרישא משיכה אינה קונה, סיפא נמי משיכה אינה קונה. ואיידי דתנא רישא "משך", תנא סיפא נמי, "משך".
רב אשי אמר - לעולם בשלא קיבל עליו לדון בדיני ישראל ולא קשיא סיפא לר' אושעיא ודקאמרת אי מעות קונות משיכה ל"ל משיכה לאו דוקא דמדרישא משיכה אינה קונה דקתני יחזיר סיפא נמי משיכה אינה קונה:
רבינא אמר, מדסיפא משיכה קונה, רישא נמי משיכה קונה.
רבינא אמר מדסיפא משיכה קונה כו' - וכגון שקיבל עליו לדון בדיני ישראל וקסבר האי תנא דאיצטריך למימר דאין צריך לעמוד בדיבורו עם העובד כוכבים:
ורישא הכי קאמר, אם לא נתן ולא משך, יחזור.
מאי יחזור?
יחזור בדברים.
קסבר, דברים יש בהם משום מחוסרי אמנה.
דקסבר דברים יש בהן משום מחוסרי אמנה - אם חוזר בדיבורו:
והני מילי ישראל מישראל, דקיימו בדבורייהו.
אבל ישראל מגוי דאינהו לא קיימי בדבורייהו, לא: