דף קי,א

"ונשבעות לה' צבאות".

נשבעים בשם ה' צבאות:

שנאמר, (ישעיהו יט) "ביום ההוא יהיה מזבח לה' בתוך ארץ מצרים".

(ישעיהו יט) "עיר ההרס יאמר לאחת". מאי "עיר ההרס יאמר לאחת"?

כדמתרגם רב יוסף, קרתא דבית שמש, דעתיד למיחרב איתאמר, דהיא חדא מנהון.

וממאי, ד"עיר ההרס", לישנא דשימשא היא?

דכתיב, (איוב ט) "האומר לחרס ולא יזרח".

(ישעיהו מג) "הביאי בני מרחוק ובנותי מקצה הארץ".

"הביאי בני מרחוק". אמר רב הונא, אלו גליות של בבל, שדעתן מיושבת עליהן כבנים.

דעת זכרים - מיושבת עליהם יותר משל נקבות:

בני בבל אין להם עול מלכות כשאר גליות שבכל ארצות:

"ובנותי מקצה הארץ", אלו גליות של שאר ארצות, שאין דעתן מיושבת עליהן כבנות.

אמר רבי אבא בר רב יצחק אמר רב חסדא, ואמרי לה אמר רב יהודה אמר רב, מצור ועד קרטיגני מכירין את ישראל, ואת אביהם שבשמים.

מכירין את ישראל - בכבודן הראשון מכירין ואין מכבידין עולם:

ואת אביהם שבשמים - שמאמצים בהקדוש ברוך הוא ואין מאמצים בעבודת כוכבים:

איתיביה רב שימי בר חייא לרב, (מלאכי א) "ממזרח שמש ועד מבואו, גדול שמי בגוים ובכל מקום מוקטר מוגש לשמי ומנחה טהורה"?

אמר ליה, "שימי" את?! דקרו ליה אלהא דאלהא.

שימי את - בתמיה אתה הוא שימי חכם גדול ומקשה לי דבר זה ויש אומרים רב לא היה זוקף עיניו אלא כובשן כל שעה משום צניעות:

אמר רבי שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן, אלו תלמידי חכמים העוסקים בתורה בכל מקום, מעלה אני עליהן כאילו מקטירין ומגישין לשמי.

"ומנחה טהורה", זה הלומד תורה בטהרה. נושא אשה, ואחר כך לומד תורה.

זה הלומד תורה בטהרה - עליו הוא אומר לשמי ומנחה טהורה:

א"ר יוחנן, אלו ת"ח העוסקים בתורה בלילה, מעלה עליהן הכתוב כאילו עסוקים בעבודה.

(דברי הימים ב ב) "לעולם זאת על ישראל". א"ר גידל אמר רב, זה מזבח בנוי, ומיכאל שר הגדול עומד ומקריב עליו קרבן.

לעולם זאת על ישראל - מקרא הוא בדברי הימים (ב סי' ב) בשלמים ובקרבנות משתעי דלעולם הם עומדים והיכי דמי מזבח בנוי בשמים ומיכאל עומד ומקטיר עליו:

אמר ריש לקיש, מאי דכתיב (ויקרא ז) "זאת התורה לעולה למנחה ולחטאת ולאשם"?

מאי דכתיב זאת התורה - ולא כתיב בה חוקה:

אמר רבא, האי, "לעולה למנחה"?! "עולה ומנחה" מיבעי ליה?

עולה ומנחה מיבעי ליה - דליהוי משמע זאת התורה היא עולה ומנחה כו':

כל העוסק בתורת חטאת, כאילו הקריב חטאת. וכל העוסק בתורת אשם, כאילו הקריב אשם:

בתורת חטאת - כגון סדר קדשים דמיירי בהלכות עבודה:

ובעולת עוף, (ויקרא א) "אשה ריח ניחוח".

ובמנחה, (ויקרא ב) "אשה ריח ניחוח".

לומר לך, אחד המרבה ואחד הממעיט.

ובלבד שיכוין לבו לשמים:

גמרא אמר ר' זירא, מאי קראה?

(קהלת ה) "מתוקה שנת העובד, אם מעט ואם הרבה יאכל".

שנת העובד - עבודת קרבנות ומביאו למזבח מתוקה שנתו שהוא ישן ולא ירא:

אם מעט ואם הרבה יאכל - מתן שכרו:

שלא נאמר בהן, לא, "אל", ולא, "אלהים", אלא, "ה'".

שלא ליתן פתחון פה לבעל דין לחלוק.

לבעל הדין - לאומרים רשויות הרבה הן והדבר מוכיח שזה ששמו כך ציום להקריב לו מנחה [וזה] ששמו כך ציום להקריב לו פרים וזה אילים לכך נאמר בכולם ריח ניחוח לה':

ובעוף הדק, (ויקרא א) "אשה ריח ניחוח".

ובמנחה, (ויקרא ב) "אשה ריח ניחוח".

לומר לך, אחד המרבה ואחד הממעיט.

אחד המרבה - להביא קרבנות:

ושמא תאמר לאכילה הוא צריך?

ת"ל, (תהילים נ) "אם ארעב לא אומר לך, כי לי תבל ומלואה".

ונאמר, (תהילים נ) "כי לי כל חיתו יער, בהמות בהררי אלף, ידעתי כל עוף הרים, וזיז שדי עמדי. האוכל בשר אבירים, ודם עתודים אשתה?"

לא אמרתי אליכם זבחו, כדי שתאמר אעשה רצונו ויעשה רצוני.

כדי שתאמר אעשה רצונו - להקריב לו קרבן ויעשה רצוני לפי שהוא צריך לכך ואשחדנו:

לא לרצוני אתם זובחים, אלא לרצונכם אתם זובחים.

לא לרצוני אתם זובחים - כלומר לא להנאותי שאיני רוצה להטריח אתכם לעשות על כרחכם:

לרצונכם - לצורך עצמכם לקיים מצוותי שתהא כפרה לכם בכך:

כדבעא מיניה שמואל מרב הונא, מנין למתעסק בקדשים שהוא פסול?

מנין למתעסק - בדבר אחר ושחט בהמת קדשים שהוא פסול:

אמר לו, זו בידינו הוא. לעכב מנין?

זו בידינו הוא - דמצוה לכוין דעתו:

תוספוס

הלומד תורה בטהרה נושא אשה ואחר כך לומד תורה - בפרק קמא דקידושין (דף כט:) איכא למאן דאמר איפכאץ ואמרינן, לא פליגי, הא לן והא להו:

ומיכאל שר הגדול עומד ומקריב עליו קרבן - מדרשות חלוקין.

יש מי שאומר נשמותיהן של צדיקים.

ויש מי שאומר כבשים של אש.

והיינו דאמרינן בשמונה עשרה בעבודה, 'ואשי ישראל ותפלתם מהרה באהבה תקבל ברצון.

ויש אומרים דקאי אדלעיל, "והשב את העבודה לדביר ביתך ואשי ישראל". לא מצאתי יותר:

הדרן עלך הרי עלי עשרון וסליקא לה מסכת מנחות