דף קז,א
מוראה ונוצה.
מוראה ונוצה - נזרקין אצל מזבח (הפנימי) ונבלעין במקומן כדאמרי' במס' יומא בפ' קמא (דף כא):
והאיכא נסכים?
לשיתין אזלי.
והאיכא מנחת נסכים?
כיון דאיכא מנחה דאכלי כהנים מינה, לא פסיקא ליה:
לא פסיקא ליה - דלימא דבר הקרב כולו למזבח משום מנחת נסכים הואיל ואיכא מנחת נדבה דאינה כולה למזבח:
הרי עלי זהב לא יפחות מדינר זהב: ודלמא נסכא?
נסכא - חתיכה אחת של זהב שקורין פלט"א:
אמר ר' אלעזר, דאמר מטבע.
ודלמא פריטי?
אמר רב פפא, פריטי דדהבא לא עבדי אינשי:
כסף לא יפחות מדינר: ודלמא נסכא?
א"ר אלעזר, דאמר מטבע.
ודלמא פריטי?
אמר רב ששת, באתרא דלא סגו פריטי דכספא:
נחושת לא יפחות ממעה כסף: תניא, רבי אליעזר בן יעקב אומר, לא יפחות מצינורא קטנה של נחשת.
מצינורא קטנה - מזלג קטן:
למאי חזיא?
אמר אביי, שמחטטין בה פתילות, ומקנחין בה נרות:
מחטטין - מפילין ראש הפתילה כשהוא שרוף ובלע"ז ממוקי"ר:
ומקנחין בה נרות - של מנורה מאפרה שבתוכה:
ברזל, תניא, אחרים אומרים, לא יפחות מכליה עורב.
כליה עורב - מסמרות חדין תוחבין בראש גג ההיכל לכלות העורבין שלא ישבו עליו:
וכמה?
אמר רב יוסף, אמה על אמה.
איכא דאמרי, לא יפחות מאמה על אמה.
למאי חזיא?
אמר רב יוסף, לכליה עורב:
משנה הרי עלי יין, לא יפחות משלשה לוגין.
הרי עלי יין - לנסכים לא יפחות משלשה לוגין שהן פחותין שבנסכים:
שמן, לא יפחות מלוג.
שמן לא יפחות מן הלוג - דחזי למנחת נדבה ואע"ג דהוא מתכוין להקריבו בפני עצמו כנסכים והך סתמא כר' טרפון דאמר בפירקין דלעיל (דף קד) אף מתנדבין שמן:
רבי אומר, שלשה לוגין.
פירשתי ואיני יודע מה פירשתי?
יביא כיום מרובה:
כיום מרובה - מפ' בגמ':
גמרא ת"ר, (במדבר טו) "אזרח", מלמד שמתנדבין יין.
אזרח - בפרשת נסכים כתיב (במדבר טו) כל האזרח יעשה ככה וגו' קרא יתירא הוא:
וכמה?
שלשה לוגין.
שלשה לוגין - דבציר מהכי לא חזו:
ומנין שאם רצה להוסיף, יוסיף?
תלמוד לומר, "יהיה".
יהיה - התם כתיב ככם כגר כאזרח יהיה משמע יהיה לכם עוד נסכים אחריני:
יכול יפחות?
תלמוד לומר, "ככה":
שמן לא יפחות מן הלוג רבי אומר שלשה לוגין: במאי קא מיפלגי?
אמרוה רבנן קמיה דרב פפא, בדון מינה ומינה, בדון מינה ואוקים באתרה, קא מיפלגי.
דון מינה - דשמן דבא נדבה גמרינן ממנחת נדבה כדאמר לקמן קרבן מלמד שמתנדבין שמן וההוא גבי מנחת נדבה כתיב (ויקרא ב) כי תקריב קרבן מנחה:
ואוקי באתרה - בנסכים דשמן הבא בפני עצמו הוי כנסכים דומיא דיין:
רבנן סברי, דון מינה ומינה. מה מנחה מתנדבין, אף שמן נמי מתנדבין. ומינה, מה מנחה בלוג, אף שמן בלוג.
ורבי סבר, דון מינה, ואוקי באתרה. מה מנחה מתנדבין, אף שמן נמי מתנדבין. ואוקי באתרה, כנסכים. מה נסכים שלשת לוגין, אף שמן נמי שלשת לוגין.
אמר להו רב פפא, אי ממנחה גמר לה רבי, דכולי עלמא לא פליגי, דון מינה ומינה. אלא רבי, מ"אזרח" גמיר לה.
מאזרח גמר לה - כי היכי דגמרינן לעיל יין הכי נמי גמר רבי אזרח מלמד שמתנדבין שמן ודון מינה כל הנסכים שלשה לוגין:
אמר ליה רב הונא בריה דרב נתן לרב פפא, ומי מצית אמרת הכי?
והתניא, ""קרבן", מלמד שמתנדבין שמן.
קרבן מנחה מלמד כו' - אלמא ממנחת נדבה גמר לה:
וכמה?
שלשת לוגין".
מאן שמעת ליה דאמר שלשת לוגין, רבי, וקא מייתי לה מקרבן?
א"ל אי תניא תניא:
פירשתי ואיני יודע מה פירשתי יביא כיום מרובה: תנא, כיום טוב הראשון של חג שחל להיות בשבת:
משנה הרי עלי עולה, יביא כבש.
יביא כבש - פחות שבעולות עולה ליכא לספוקי אלא בזכרים:
ר' אלעזר בן עזריה אומר, או תור או בן יונה.
פירשתי "מן הבקר", ואיני יודע מה פירשתי, יביא פר ועגל.
פירשתי - אחד מקרבנות הבהמה ואיני יודע איזה מהם פירשתי:
יביא - מכל מיני בהמה הזכרים גדולים דהיינו פר ועגל ואיל ושעיר גדי וטלה:
"מן הבהמה" ואיני יודע מה פירשתי, יביא, פר ועגל איל שעיר גדי וטלה.
פירשתי ואיני יודע מה פירשתי
פירשתי - את המין ואיני יודע אם מן הבהמה ואם מן העוף:
_______________________________________________
תוספות
ודילמא נסכא - נראה דנסכא פחות מדינר. דמטפי לא קשיא ליה. דאזלינן בתר הפחות.
כדקאמר (לעל דף קד:) "הרי עלי עשרונות, יביא שנים" אבל טפי לא.
"הרי עלי עולה יביא תור או בן יונה". וכן כולם.
ובפ' בתרא דכתובות (ד) (דף קי:) ובבבא בתרא (דף קסה:) אמר כתוב בו כסף מגביהו דינר ופריך ואימא נסכא ובכל דוכתא קי"ל דיד בעל השטר על התחתונה ובמס' שקלים (דף יא) אמרינן הרי עלי זהב יביא דינר זהב אמר ר' אלעזר והוא שהזכיר צורה אבל לא הזכיר צורה מביא אפילו צינורא משמע דצינורא פחותה מדינר והיינו נסכא כדי לעשות צינורא.
וקשיא מהא דאמרי' בהגוזל בתרא (ב"ק דף צו:) נסכא ועבדינהו זוזי משמע דזוזא פחות מנסכא?
וי"ל דהתם (ה) בזוזי פשיטי דהוא שמיני שבצורי ואע"ג דנקט זוזי סתם הכי נמי תנן בפ' אע"פ (כתובות דף סה:) כלים של חמשים זוז ומפרש בגמ' חמשין זוזי פשיטי ובפרק הישן (סוכה דף כב:) אמר כזוזא מלעיל כאיסתירא מלתחת וקים לן איסתירא פלגא דזוזא אלא ההוא זוזא הוא זוזי פשיטי דארבע מנייהו קיימי באיסתירא באתרא דלא סגי פריטי דכספא הכא ובגט פשוט (ב"ב קסה:) משני הכי.
ותימה דבפ' בתרא דכתובות (דף קי:) אמרי' פריטי דכספא לא עבדי אינשי?
ועוד קשיא דבגט פשוט (ב"ב שם.) אמרי' מגביהו דינר ובכתובות (דף קי:) קתני מגביהו לוה כל מה שירצה?
וי"ל דפריטי דהכא ובגט פשוט לאו דווקא והכי פריך ואימא פריטי כלומר פונדיונים או מעות איסרים כי התם בכתובות ומשני באתרא דלא סגי ובכתובו' פריך ואימא פרוטות ממש ואע"ג דקתני מגביהו לוה כל מה שירצה לא משמע ליה שיוכל להגבותו פרוטות מדלא קתני מגביהו פרוטות שהוא הגרוע שבכל המטבעות:
שמוחטין בה את הפתילות - לאו של מנורה. דמלקחיים אית להן. אלא [של] שאר נרות שהיו במקדש.
כדתנן בתמיד (דף ל) ובפ"ק דסנהדרין (דף יד:) דאמרי' אפי' צינורא קטנה של הקדש צריכה עשרה בני אדם לפדותה.
לא כמו שפי' שם בקונטרס שטווין בה זהב, אלא כי הכא, שמוחטין בה את הפתילות.
אשכחן צינורא כדתנן (כלים פ"ט מ"ו) כוש שבלע את הצינורא:
כליה עורב - פירש בקונטרס מסמרות חדין תוחבין בראש גג ההיכל לכלות העורבים שלא ישבו עליו.
ובמקום אחר פירש, כמין טבלא חדה זקופה על צידה וחדודה לחתוך כמו סכין.
ובערוך ערך כל פי' שעשו צורה להבריח בה העופות מגג ההיכל כדרך שעושין עכשיו שומרי זרעים וקראו אותה כליה עורב.
ועוד פירש בערוך מקדש ראשון ששכינה שרוייה בו לא היו צריכין כליה עורב שלא היו עופות פורחין עליו, אבל במקדש שני שלא היתה קדושתו כקדושת ראשון הוצרכו לכליה עורב.
ובפ' (ו) שני דמועד קטן (דף ט.) לא משמע כן גבי בית שעשה שלמה שאכלו ביוה"כ, דקאמר איבעי לשיורי בבנין פורתא? ומשני שיורי בנין לא משיירי. איבעי ליה לשיורי באמת כליה עורב? משמע שהיה שם כליה עורב?
ושמא תחלה עשה כליה עורב שלא היה יודע. אחרי כן כשראה קדושתו, שמטו:
אי תניא תניא - ולעולם כאן בדון מינה פליגי.
וה"נ אית ליה לרב פפא בפ' כל התדיר (זבחים דף צא.) ובפ' כל שעה (פסחים דף לג.).
והא דלא קאמר הכי בפ' כל המנחות באות מצה (מנחות סב:) דיחויא בעלמא הוא:
רבי אלעזר בן עזריה אומר יביא תור או בן יונה - בגמ' אמרי' דל"פ דמר כי אתריה.
ואע"פ שהיו רגילין לקנות קרבנות בירושלים, כדאמרי' (ב"מ כו.) מעות שנמצאו לפני סוחרי בהמה ואמרו (כריתות ח:) מעשה ועמדו קינים ברבעתיים?
מ"מ דעת הנודר לפי מה שרואה בעיר:
פירשתי מן הבהמה כו' - ה"ג יביא פר עגל ואיל שעיר גדי וטלה ויש ספרים דלא כתיב שעיר ועל כרחין גרסי' ליה כדקתני גבי שלמים שעירה: