דף קו,א
ומרקיקין, וקא קמיץ מחלות ארקיקין, ומרקיקין אחלות?
שמעינן ליה לרבי שמעון דאמר, אם קמץ ועלה בידו מאחד על שניהם, יצא.
שמעינן ליה לר"ש - בפ' כל המנחות באות מצה (לעיל סג):
והא איכא מותר שמן?
מותר השמן - אמרי' בפ' ואלו מנחות (לעיל ע"ה) מנחה הבאה מחצה חלות ומחצה רקיקין, מביא לוג שמן וחוצהו לחלות ורקיקין. וחלות בוללן, ומושח הרקיקין על פני כולן. ושאר השמן, מחזירו לחלות.
וגבי כולה רקיקין תניא לעיל, מההיא מושחן כמין כי. ושאר השמן נאכל לכהנים:
דאי מחצה חלות ומחצה רקיקין אמר, מותר השמן מחזירו לחלות. אי כולהו רקיקין אמר, מותר השמן נאכל לכהנים?
כרבי שמעון בן יהודה.
דתניא, "רבי שמעון בן יהודה אומר משום ר' שמעון, מושחן כמין כי, ומותר השמן נאכל לכהנים".
רבי שמעון בן יהודה - גבי מחצה חלות ומחצה רקיקין קאי:
מותר השמן נאכל לכהנים - כדין רקיקין הבאים בפני עצמן.
הלכך ממה נפשך מותר של רקיקין נאכל לכהנים:
אמר ליה רב כהנא לרב אשי, והא איכא לספוקה במנחת נסכים?
דאמר רבא, "מתנדב אדם מנחת נסכים בכל יום"?
כי קא מסתפקא ליה, באה בגלל יחיד, באה בגלל ציבור לא מסתפקא ליה.
כי קא מספקא ליה - לנדר ממנחת יחיד שאינה באה בצבור דהיינו הנך חמש מנחות הנדבה דאינן באות בצבור כדאמר לעיל (דף קד) אין שנים מתנדבים עשרון אחד שהרי כתיב בה נפש אבל מנחת נסכים הבאה בצבור לא מספקא ליה דודאי ידע שלא נדרה:
כי קא מסתפקא ליה, באה בגלל עצמה, באה בגלל זבח לא מסתפקא ליה.
כי קא מסתפקא ליה, טעונה לבונה, שאינה טעונה לבונה לא מסתפקא ליה.
כי קא מסתפקא ליה, באה בלוג, באה בשלשה לוגין, לא מסתפקא ליה.
כי קא מסתפקא ליה, טעונה קמיצה, שאינה טעונה קמיצה, לא קא מסתפקא ליה:
פירשתי מנחה של עשרונים: תנו רבנן, פירשתי מנחה וקבעתי בכלי אחד של עשרונים, ואיני יודע מה פירשתי, יביא מנחה של ששים עשרונים. דברי חכמים.
רבי אומר, יביא מנחות של עשרונים, מאחד ועד ששים. שהן אלף ושמונה מאות ושלשים.
של עשרוני' מאחד ועד ששים - שיביא ששים מנחות בששים כלים בחד כלי חד עשרון ובאידך שנים ובאידך שלשה ובאידך [ארבעה וכן עד] ששים:
שהם אלף ושמנה מאות ושלשים עשרונות - ובכל כלי יאמר אם כזו נדרתי זו לנדרי ואם לאו תהא נדבה דממה נפשך חדא מינייהו נדר:
פירשתי ואיני יודע מה פירשתי, ואי זו מהן פירשתי, ואיני יודע כמה פירשתי, יביא חמש מנחות, של ששים ששים עשרונים. שהן שלש מאות. דברי חכמים.
פירשתי - עשרונות ופירשתי מאיזה מנחה מן החמש המנחות ואיני יודע מאיזה מנחה פירשתי, וכמה עשרונים פירשתי בה, יביא חמש מנחות של ששים עשרונות:
רבי אומר, יביא חמש מנחות של ששים עשרונים, מאחד ועד ששים. שהן תשעה אלפים ומאה וחמשים.
במאי קא מיפלגי?
אמר רב חסדא, במותר להכניס חולין לעזרה קא מיפלגי.
במותר להכניס חולין לעזרה - ודכולי עלמא אסור לערב חובה בנדבה:
רבי סבר, אסור להכניס חולין לעזרה.
ורבי סבר אסור להכניס חולין לעזרה - הלכך לא מצי איתויי בכלי אחד ומתנה אבל יביא ששים מנחות מאחד ועד ששים בששים כלים ויאמר אותם שנדרתי יהו לחובתי והשאר נדבה.
ואי קשיא לייתי ששים עשרונות בששים כלים ויאמר לפי חשבון שנדרתי יהא לנדרי והשאר נדבה?
הא לא קשיא דקביעות המנחה מילתא היא ולא מצי לאיתויי בכלי אחד פחות ממה שקבע בו:
ורבנן סברי, מותר להכניס חולין לעזרה.
רבנן סברי מותר להכניס חולין לעזרה - הלכך יביא ששים עשרון בכלי אחד ויתנה אם כולן נדרתי כולן לחובתי ואם לאו מה שנדרתי יהא לחובתי והשאר חולין.
אבל השאר לנדבה לא מצי לאיתויי דאסור לערב חובה בנדבה.
ואי קשיא הכא נמי היכי קריב קומץ הא הוי קצת מן הקומץ חולין ?
ועוד מנחה היכי מישתרי והא לא איקמצ' קומץ שלם דקצת מן הקומץ הוי חולין?
תריץ כדתרצינן בהקומץ רבה (לעיל כד) קומץ בדעתא דכהן תליא מילתא וכהן דעתו אקודש ולא אחולין:
רבא אמר, דכולי עלמא אסור להכניס חולין לעזרה. והכא במותר לערב חובה בנדבה קא מיפלגי.
רבנן סברי, מותר לערב חובה בנדבה.
מותר לערב חובה בנדבה - הלכך מייתי ס' עשרונות ויאמר כפי מה שנדרתי יהו לחובתי והשאר לנדבה:
ורבי סבר, אסור לערב חובה בנדבה.
אמר ליה אביי לרבא, לרבנן דאמרי, מותר לערב חובה בנדבה, הא בעינן שני קמצים?
שני קמצים - חד לחובה וחד לנדבה:
דקמיץ והדר קמיץ.
ומשני דקמיץ - שני קמצים:
והא קא קמיץ מחובה אנדבה ומנדבה אחובה?
דתלי ליה בדעת כהן. דאמר, כל היכא דמטיא ידא דכהן השתא - חובה, ולבסוף - נדבה.
כל היכא דמטי ידיה דכהן השתא - בקומץ ראשון יהא חובה וכל היכא דמטו ידיה בקומץ אחרון תהא נדבה:
ואקטורי היכי מקטר?
ליקטר נדבה ברישא דחובה, היכי מקטר לה? דלמא כולה חובה היא, וחסרו להו שירים?
ואמר מר, שירים שחסרו בין קמיצה להקטרה, אין מקטיר קומץ עליהן?
ליקטר חובה ברישא דנדבה? היכי מקטר לה
_____________________________________
כרבי שמעון בן יהודה - ואם תאמר מאי סלקא דעתך ומקשה דקאמרינן דאי מחצה חלות ומחצה רקיקין מותר השמן מחזירו לחלות הא לא אשכחן בפ' ואלו מנחות (לעיל עה.) רבי שמעון דאית ליה האי סברא ומנא ידע בכולה רקיקין דשאר השמן נאכל לכהנים?
וי"ל משום דרבנן דפליגי ארבי שמעון בן יהודה התם סבירא להו במותר השמן מחזירו לחלות ואליבא דרבי שמעון קאמרי דהא קתני מנחה הבאה מחצה חלות ומחצה רקיקים ומאן שמעת ליה דאית ליה האי סברא רבי שמעון:
שהן אלף ושמונה מאות ושלשים - כיצד? קח בידך מאחד ועד ששים וצרף תחילתן לסופן עד האמצע כגון אחד וששים הם ס"א שנים ונ"ט הם ס"א ושלש ונ"ח הם ס"א כן תמנה עד שלשים דשלים ושלשים ואחד נמי הם ס"א ויעלה לך שלשים פעמים ס"א וכן נוכל למנות פרים דחג דעולין לשבעים כיצד ז' וי"ג הם עשרים וכן ח' וי"ב הם עשרים וכן ט' וי"א הם כ' וי' הרי שבעים:
במותר להכניס חולין לעזרה קמיפלגי - ולא מיתוקמא אלא כרבנן דאמרי למנחה של ששים עשרון ששים לוגין דאי כרבי אליעזר בן יעקב דאמר אין לה אלא לוגה היכי מיתכשרה כיון דאיערב חולין בהדה הא אינה ראויה לבללן משום דהוה ליה חיסר שמנה:
רבה אמר דכולי עלמא וכו'. רבה גרסינן אף על פי שהוא אחר רב חסדא דרבא משני לקמן שינויא אחרינא:
דתלי לה בדעת כהן - ואף על גב דבהקומץ רבה (לעיל דף כד:) לית ליה לאביי בדעתא דכהן תליא מילתא הכא מודה: