צורת הדף באתר היברובוקס

קראי למה לי קרבנו ולא קרבן חבירו קרבנו ולא קרבן עובד כוכבים קרבנו לרבות כל בעלי קרבן לסמיכה:

היורש סומך:

תני רב חנניה קמיה דרבא יורש אינו סומך יורש אינו מימר והא אנן תנן היורש סומך ומביא את נסכיו ומימר אמר ליה איפכא א"ל לא מתניתין מני רבי יהודה היא דתניא יורש סומך יורש מימר רבי יהודה אומר יורש אינו סומך יורש אינו מימר מאי טעמא דר' יהודה קרבנו ולא קרבן אביו ויליף תחלת הקדש מסוף הקדש מה סוף הקדש יורש אינו סומך אף תחילת הקדש יורש אינו מימר ורבנן (ויקרא כז, י) המר ימיר לרבות את היורש ויליף סוף הקדש מתחילת הקדש מה תחלת הקדש יורש מימר אף סוף הקדש יורש סומך ורבנן האי קרבנו מאי עבדי  ליה קרבנו ולא קרבן עובד כוכבים קרבנו ולא קרבן חבירו קרבנו לרבות כל בעלי קרבן לסמיכה ורבי יהודה לרבות כל בעלי קרבן לסמיכה לית ליה ואי נמי אית ליה עובד כוכבים וחבירו מחד קרא נפקא אייתרו ליה תרי קראי חד קרבנו ולא קרבן אביו ואידך לרבות כל בעלי קרבן לסמיכה ורבי יהודה האי המר ימיר מאי עביד ליה מיבעי ליה לרבות את האשה דתניא לפי שכל הענין כולו אינו מדבר אלא בלשון זכר מה סופינו לרבות את האשה תלמוד לומר המר ימיר ורבנן דרשי מואם ור' יהודה ואם לא דריש:

מתני' הכל סומכין חוץ מחרש שוטה וקטן וסומא ועובד כוכבים והעבד והשליח והאשה וסמיכה שירי מצוה על הראש בב' ידים ובמקום שסומכין שוחטין ותכף לסמיכה שחיטה:

גמ' בשלמא חרש שוטה וקטן דלאו בני דעה נינהו עובד כוכבים נמי (ויקרא א, ב) בני ישראל סומכין ואין עובדי כוכבים סומכין אלא סומא מאי טעמא לא רב חסדא ורב יצחק בר אבדימי  חד אמר אתיא סמיכה סמיכה מזקני עדה וחד אמר אתיא סמיכה סמיכה מעולת ראייה ולמאן דאמר מעולת ראייה מ"ט לא יליף מן זקני עדה

קרבנו - דתלת קרבנו כתיבי בעניינא דשלמים (ויקרא ז) שלשה מינייהו דריש להו התם לדרשא אחרינא ושלשה דריש הכא:

ולא הבכור - טעון סמיכה:

מעשר - שמקדש לפניו ולאחריו כדאמר (בכורות דף ס.) קרא לתשיעי עשירי וכו':

איכא למיפרך - דלא הוו צריכי קראי דאפילו לא מיעט רחמנא מקרבנו לא מצית ילפת משלמים מה לשלמים בדין הוא דטעונים סמיכה שכן טעונין תנופת חזה ושוק תאמר באלו דאין  טעונין תנופה ולמה לי קראי: ודאי לא צריכי קראי אלא אסמכתא בעלמא אלא עיקר קראי למה לי הואיל ואסמכתא נינהו:

ולא קרבן חבירו - שאין אדם סומך על קרבן חבירו:

ולא על קרבן עובד כוכבים - דסמיכה בבעלים בעינן:

כל בעלי קרבן - מי שיש לו חלק בקרבן סומך עליו:

ורבי חנניה אמר ליה איפכאי - כלומר דאתני יורש סומך ויורש מימר כי היכי דלא תקשה ליה מתניתין:

אמר ליה לא צריכת - דמתניתא דתני אינו סומך ואינו מימר רבי יהודה היא:

ויליף תחלת הקדש - דהיינו תמורה שמקדישה תחילה מסוף הקדש מסמיכה שהוא סומך בשעת שחיטה דתכף לסמיכה שחיטה:

יורש אינו סומך - כדאמר קרבנו ולא קרבן אביו:

עובד כוכבים וחבירו מחד קרא נפקא - דזה וזה איננו שלך ותרוייהו מהאי טעמא הוא דסמיכה בבעלי' בעינן:

אינו מדבר אלא בלשון זכר - לא יחליפנו ולא ימיר בלשון זכר הוא:

מה סופינו - כלומר היאך נרבה את האשה:

תלמוד לומר המר ימיר - לרבות את האשה: ורבנן נפקי לאשה מואם:

גמ' אתיא סמיכה - לכל קרבן מסמיכה דזקני עדה דפר העלם דבר של צבור דמה להלן סומא לא דאמרינן (סנהדרין דף יז.) אתך בדומין לך:

מעולת ראייה - דהתם כתיב יראה יראה ואמרינן (חגיגה דף ד:) פרט לסומא:

רש"י מכ"י רבינו בצלאל אשכנזי ז"ל

ולא קרבן חבירו - [דלא בעי] סמיכה [בשל חבירו]:

כל בעלי קרבן - שאם [היה להם בשותפות] קרבן אחד סומך עליו ולא [מתחייבי לסמוך] כולם:

איפכא - אהפך: ה"ג מתניתין ר' יהודה היא:

תחלת הקדש - תמורה [השתא] כשממיר הוא תחילה להקדישה:

[מסוף הקדש] - סניכה דמה [סמיכה] אין לאחר סמיכה דקסבר אחד [סומך] לכולם:

עכו"מ וחבירו - מחד קרא נפקא [דמשלו] ולא השליח בין שלוחו של עכו"ם ובין שלוחו של ישראל:

שכל הענין - של תמורה:

מה סופינו לרבות - אחר שסופינו לרבות את האשה:

מתני' וסמיכה שירי מצוה - דאינו מעכב כפרה:

במקום שסומכין שוחטין - באותו מקום ולא יזיזנה [ממקומה]:

גמ' מזקני העדה - לאו סומין נינהו כדאמרי' בסנהד' [מקיש] ריבים לנגעים [ועוד] כשם שבית דין מנוקין בצדק כך מנוקים ממום דכתיב כלך יפה רעיתי ומום אין בך:

מעולת ראייה - דבעי סמיכה התם סומין לא [דכתיב] יראה יראה ואמרי' אבל סומין לא