מנחה מאי עבידתה?
מנחה מאי עבידתה - מאי זריקה יש במנחה:
אמר רב פפא: מנחת נסכים.
במנחת נסכים - הבאים עם הזבח אם אבד חלב ובשר של זבח ומנחה קיימת לא יזרוק הדם מן המנחה:
ס"ד אמינא, הואיל ובהדי זבח אתיא כי גופיה דזבח דמיא - קמ"ל.
ומאן דפסל שאני הכא דאמר קרא (ויקרא ו, ג) והרים הכהן מן המנחה את אזכרתה והקטיר המזבחה המנחה עד דאיתא לכולה מנחה, לא יקטיר.
והרים הכהן מן המנחה את אזכרתה והקטיר המזבחה - עד דאיתא לכולה קיימת ואי לא לא יקטיר (את אזכרתה):
ואידך?
"מן המנחה", מנחה שהיתה כבר (שלימה בשעת קמיצה יקטיר, אע"ג דהשתא אינה שלימה)
שהיתה כבר - שהיתה כבר שלימה בשעת הקומץ אע"ג דהשתא אינה שלימה יקטיר:
איתיביה ר' יוחנן לריש לקיש: "עד שלא פרקה נפרס [לחמה] - הלחם פסול. ואין מקטיר עליו את הבזיכין.
ואם משפרקה נפרס לחמה - הלחם פסול, ומקטיר עליו את הבזיכין?
ומקטיר בזיכין - אלמא שירים שחסרו בין (סילוק) קמיצה להקטרה מקטירים עלייהו הקומץ:
ואמר רבי אלעזר: לא פרקה ממש, אלא כיון שהגיע זמנה לפרק ואע"פ שלא פירקה.
ואמר ר"א כו' - לא איצטריך אלא איידי דתנא לעיל תנא הכא:
א"ל: הא מני רבי אליעזר היא.
א"ל אנא אמינא לך משנה שלימה, ואמרת לי את רבי אליעזר?
משנה שלימה - סתם משנה:
אי ר' אליעזר, מאי איריא נפרס אפי' שרוף ואבוד נמי מכשר?
אישתיק.
ואמאי שתק? לימא ליה צבור שאני, הואיל ואישתרי טומאה לגבייהו אישתרי נמי חסרות?
מישתרי טומאה לגבייהו - דכתיב בתמיד (במדבר כח) במועדו ומשמע אפילו בשבת וטומאה:
אמר רב אדא בר אהבה: זאת אומרת החסרון כבעל מום דמי ואין בעל בעל מום בצבור:
זאת אומרת - מדלא שני הכי שמע מינה חסרון כבעל מום דמי ואין בעל מום שרי בצבור טפי מביחיד הלכך חסרון דבין קמיצה להקטרה אי הוי פסול ביחיד הוה פסול נמי בצבור הלכך אישתיק:
יתיב רב פפא וקאמר להא שמעתא.
להא שמעתא - דאישתיק ולא שני ליה צבור שאני:
א"ל רב יוסף בר שמעיה לרב פפא: מי לא עסקינן דרבי יוחנן וריש לקיש במנחת העומר דציבור היא ופליגי?
מי לא עסקינן - (דמשום) פלוגתא דלעיל דכי נמי קאמר ר"ל אין מקטירין קומץ עליהם במנחת צבור נמי אמר כגון בזיכים דלחם הפנים:
אמר רב מלכיו תנא חדא (ויקרא ב, ב)"מסלתה" שאם חסרה כל שהוא - פסולה. (ויקרא ב, ב) "משמנה", שאם חסרה כל שהוא פסול.
סלת עשרון - בעי לוג שמן דאמר בפ' שתי מדות (לקמן פח.) למנחה ולוג שמן:
ותניא אידך. "והנותרת מן המנחה" - פרט למנחה שחסרה היא,
(מן המנחה) והנותרת מן המנחה פרט לשחסרה היא - דמנחה שלימה משמע:
ושחסר קומצה,
ושחסר קומצה - דשירי מנחה העשויה כהלכתה משמע וקומץ החסר נפקא לן בהקומץ רבה (לקמן דף כז.) דפסול מדכתיב מלא קומצו תרי זימני:
ושלא הקטיר מלבונתה כלום.
ושלא הקטיר מלבונתה כלום - נפקא בהקומץ [רבה] (לקמן דף כז.) דהקטרת לבונה וקומץ (מעכבות זו את זו):
מלבונתה כלום - אבל אם הקטיר קצת נאכלים השירים כדאמר לקמן בהאי פירקא (דף יב.) דאם חסרה בשעת הקטרה כשרה:
תרי קראי בחסרות למה לי?
תרי קראי - מסולת ומן המנחה אבל משמנה לא חשיב דהאי לגופיה אתא לקודם קמיצה אבל בסולת למה לי תרי קראי:
לאו - חד למנחה שחסרה קודם קמיצה.
לאו לקודם קמיצה - דלא יביא מתוך ביתו וימלאנה:
וחד לשירים שחסרו בין קמיצה להקטרה
לשירים שחסרו - דאין מקטירין קומץ עליהם:
ותיובתא דר' יוחנן בתרוייהו?
לא. חד למנחה שחסרה קודם קמיצה, דאי מביא מביתו וימלאנה אין, ואי לא לא.
וחד לשירים שחסרו בין קמיצה להקטרה,
לשירים שחסרו - דאין מקטירין קומץ עליהם:
דאע"ג דמקטיר קומץ עליהן אותן - שירים אסורים לאכילה.
אסורים באכילה - דהאי קרא דמן המנחה לא משתעי אלא בשירים:
דאיבעי' להו, לדברי האומר: שירים שחסרו בין קמיצה להקטרה מקטיר קומץ עליהן - אותן שירים מה הן באכילה?
אמר זעירי: אמר קרא: "והנותרת", ולא הנותרת מן הנותרת.
נותרת מן הנותרת - (כגון) דמתחילה היו כל השירים נותרות מן הקומץ וכשחסרו שירים היו הנותרים שירי שירים:
ורבי ינאי אמר מהמנחה מנחה שהיתה כבר:
שהיתה כבר - בשעת הקומץ היתה שלימה אע"פ שחסרה בין קמיצה להקטרה קרינא ביה והנותרת מן המנחה ופליג ר' ינאי אדזעירי ל"א שהיתה כבר בשעת הקטרה והכי משמע והנותרת מן המנחה שהיתה שלימה כבר בשעה שנעשו אלו שירים יאכלו אהרן ובניו אבל לא יאכלו אותם שירים שנעשו שירים ממנחה חסירה והיינו דזעירי ומשמעות דורשין איכא בינייהו (בן בתירא אומר קומץ לתוך הכלי ויחזור ויקמוץ בימין):
קמץ בשמאל [וכו']:
מנא הני מילי?
אמר רבי זירא דאמר קרא: (ויקרא ט, יז) "ויקרב את המנחה וימלא כפו ממנה", כף זה איני יודע מהו? כשהוא אומר: (ויקרא יד, טו) "ולקח הכהן מלוג השמן ויצק על כף הכהן השמאלית", כאן שמאלית - הא כל מקום שנאמר כף אינו אלא ימין.
והא מיבעי ליה לגופיה?
לגופיה - שמאלית ולא ימנית:
שמאלית אחרינא כתיב
שמאלית אחרינא כתיב - נמי לעשיר:
ואימא אין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות?
ואימא - להכי אתא שמאל אחרינא למיעוט אחר מיעוט דמתרוייהו שמעינן ימנית לא ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות דאפי' ימין דכהן כשרה בשמן דמצורע:
שמאלית אחרינא כתיב כאן, "שמאלית", ואין אחר שמאלית.
שמאלית אחרינא כתיב - בעני ואי משמע מיעוט אחר מיעוט תלתא למה לי:
ואימא אדרבה. מה כאן שמאלית אף בעלמא נמי שמאלית?
ארבעה שמאלית כתיבי.
ארבע שמאלית כתיבי - חד לגופיה וחד לגלויי עלייהו דהנך תרתי דלאו למיעוט אחר מיעוט אתו וחד שלא תאמר האי דקמיה להכי אתא מה כאן שמאלית אף בעלמא שמאלית דא"כ האי בתרא למה לי: אלא מדכתיב האי בתרא הוי להו שני כתובים הבאין כאחד ואין מלמדין לשון אחר שמאלית תרי לגופייהו חד בעני וחד לעשיר שלא תאמר הואיל ואשתני בעניות אישתני בימין ותרי לאשמועי' כאן שמאלית ולא אחר דהוו להו שני כתובין דאי כתיב חד הוה אמינא מה כאן שמאלית אף בעלמא יד שמאלית ואין מיעוט אחר מיעוט נמי ליכא לאקשויי דהא מכולהו שמעינן מינה ימנית לא וא"כ כל הני למה לי. הני לישני לא נהירא דכל שני כתובין הבאין כאחד שבהש"ס אין דומין לאלו דכי אמרינן אין מלמדין הני מילי כשגילה שני כתובין בשני דברים דאמרי' דאי ניחא למילף מינייהו נכתוב חד ונילף אידך מיניה אבל הכא דבחדא מילתא כתיבי אינן שני דברים הבאין כאחד אלא קראי יתירי נינהו ונראה בעיני דמדכתיב כל הנך יתירא ילפינן לה כאן גילה לך שמאלית אבל בעלמא כל כף הוה ימין דאי למילף מה כאן שמאלית אף בעלמא שמאלית מכדי דאם אינו ענין כאן תנהו ענין לכל המקומות הוא ואם כן בחדא יתירא סגי ונכתוב תלתא ונשתוק חד לגופיה וחד מה כאן שמאלית וכו' וחד שלא תאמר מיעוט אחר מיעוט הוא:
תרי בעני ותרי בעשיר.
אמר ליה ר' ירמיה לרבי זירא: "על בהן ידו הימנית ועל בהן רגלו הימנית", דכתיב (בשמן דמצורע עשיר) למה לי?
אמר ליה ר' ירמיה - לר' זירא כיון דדרשת (כל השנוי בפרשת מצורע עני לדרשה) כל שמאלית דמצורע דריש נמי על בהן ידו הימנית ועל בהן רגלו הימנית בין בשמן מצורע עשיר בין בעני:
למה לי - כיון דכתיב על דם האשם יתן את השמן אנא ידענא דעל ידו הימנית היא: