באש ולא נבכה?!
אמר להן: לכך אני מצחק.
ומה לעוברי רצונו - כך, לעושי רצונו - על אחת כמה וכמה.
ומה לעוברי רצונו כך. שמשתחוים לעבודת כוכבים שלהם יושבים בהשקט ושלוה ישראל שעושין רצונו על אחת כמה וכמה שישלם להם שכר טוב:
שוב פעם אחת היו עולין לירושלים - כיון שהגיעו להר הצופים - קרעו בגדיהם.
קרעו בגדיהם - דדינו ליעבד הכי:
כיון שהגיעו להר הבית, ראו שועל שיצא מבית קדשי הקדשים.
התחילו הן בוכין, ור"ע מצחק.
אמרו לו: מפני מה אתה מצחק?
אמר להם: מפני מה אתם בוכים?
אמרו לו מקום שכתוב בו: (במדבר א, נא) והזר הקרב יומת - ועכשיו שועלים הלכו בו, ולא נבכה?!
אמר להן: לכך אני מצחק.
דכתיב: (ישעיהו ח, ב) ואעידה לי עדים נאמנים את אוריה הכהן ואת זכריה בן יברכיהו.
וכי מה ענין אוריה אצל זכריה? - אוריה במקדש ראשון, וזכריה במקדש שני?
והלא אוריה במקדש ראשון היה - ככתוב בספר מלכים:
זכריה מנביאים אחרונים היה - שהיה במקדש שני:
אלא תלה הכתוב נבואתו של זכריה בנבואתו של אוריה.
תלה הכתוב נבואתו של זכריה בנבואתו של אוריה - כלומר שפורענות שניבא אוריה שאמר ירושלים לעיים תהיה והר הבית לבמות יער נתקיים כמו כן עתיד להתקיים דברי ניחומים של זכריה שיבנה בית המקדש במהרה בימינו אמן סלה:
באוריה כתיב: (מיכה ג, יב) לכן בגללכם ציון שדה תחרש [וגו'].
בזכריה כתיב: (זכריה ח, ד) עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלם.
עד שלא נתקיימה נבואתו של אוריה, הייתי מתיירא שלא תתקיים נבואתו של זכריה.
עכשיו שנתקיימה נבואתו של אוריה - בידוע שנבואתו של זכריה מתקיימת.
בלשון הזה אמרו לו: עקיבא ניחמתנו, עקיבא ניחמתנו: