מתפח - מתרפא:
בחברון מלך שבע שנים, ובירושלים מלך שלשים ושלש שנים.
בחברון מלך שבע שנים וששה חדשים - מדהכא חשיב להו ובאידך קרא לא חשיב להו ש"מ לא היה מלכותו שלימה שנצטרע אותן ו' חדשים:
וכתיב: (שמואל ב ה, ה) בחברון מלך על יהודה שבע שנים וששה חדשים וגו', והני ששה חדשים לא קחשיב.
ש"מ נצטרע.
אמר לפניו: רבש"ע מחול לי על אותו עון.
מחול לך.
(תהלים פו, יז) עשה עמי אות לטובה ויראו שונאי ויבושו כי אתה ה' עזרתני ונחמתני.
א"ל בחייך איני מודיע, אבל אני מודיע בחיי שלמה בנך.
ה"ג אבל בחיי בנך אני מודיע ולא גרסינן לך:
בשעה שבנה שלמה את בית המקדש ביקש להכניס ארון לבית קדשי הקדשים.
דבקו שערים זה בזה.
אמר: עשרים וארבעה רננות ולא נענה.
כ"ד רננות - בין תפלה תחנה ורנה איכא כ"ד:
אמר: (תהלים כד, ז) שאו שערים ראשיכם והנשאו פתחי עולם ויבא מלך הכבוד מי זה מלך הכבוד ה' עזוז וגבור ה' גבור מלחמה.
ונאמר: (תהלים כד, ט) שאו שערים ראשיכם ושאו פתחי עולם ויבא מלך הכבוד וגו'.
ולא נענה.
כיון שאמר: (דברי הימים ב ו, מב) ה' אלהים אל תשב פני משיחך זכרה לחסדי דויד עבדך - מיד נענה.
באותה שעה נהפכו פני שונאי דוד כשולי קדירה, וידעו כל ישראל שמחל לו הקב"ה על אותו העון.
גחזי - דכתיב: וילך אלישע דמשק - להיכא אזל?
וילך אלישע דמשק להיכא אזל:
א"ר יוחנן: שהלך להחזיר גחזי בתשובה, ולא חזר.
אמר לו: חזור בך.
אמר לו: כך מקובלני ממך החוטא ומחטיא את הרבים - אין מספיקין בידו לעשות תשובה.
מאי עבד?
איכא דאמרי: אבן שואבת תלה לחטאת ירבעם, והעמידה בין שמים לארץ.
שואבת - מגבהת מתכת בלא נגיעה כעין אותה שלועזין קלאמניס"ה בלע"ז ועל ידי אותה אבן העמיד עגלים של ירבעם באויר:
ואיכא דאמרי: שם חקק בפיה, והיתה מכרזת ואומרת: אנכי ולא יהיה לך.
וא"ד: רבנן דחה מקמיה.
רבנן דחה מקמיה - התלמידים דחה מישיבתו של אלישע:
שנאמר: (מלכים ב ו, א) ויאמרו בני הנביאים אל אלישע הנה [נא] המקום אשר אנחנו יושבים שם לפניך צר ממנו - מכלל דעד השתא לא הוו (פיישי) [צר].
צר ממנו - מכלל דעד האידנא לא הוה צר:
תנו רבנן: לעולם תהא שמאל דוחה וימין מקרבת.
לא כאלישע שדחפו לגחזי בשתי ידים.
[ולא כרבי יהושע בן פרחיה שדחפו ליש"ו בשתי ידים]
גחזי - דכתיב: (מלכים ב ה, כג) ויאמר נעמן הואל וקח ככרים (ויפצר) [ויפרץ] בו ויצר ככרים כסף וגו'.
הואל וקח - השבע שאלישע שלחך:
ויפצר בו - גחזי:
ויאמר אליו אלישע: מאין גחזי?
ויאמר לא הלך עבדך אנה ואנה.
ויאמר אליו לא לבי הלך כאשר הפך איש מעל מרכבתו לקראתך.
העת לקחת את הכסף ולקחת בגדים וזיתים וכרמים וצאן ובקר ועבדים ושפחות.
העת לקחת את הכסף והבגדים וגו': שמנה דברים קא חשיב בהאי קרא:
ומי שקל כולי האי, כסף ובגדים הוא דשקל?
וגחזי מי שקל כולי האי - מנעמן כסף ובגדים הוא דשקל דכתיב ויצר ככרים וגו':
אמר רבי יצחק: באותה שעה היה אלישע יושב ודורש בשמונה שרצים. נעמן שר צבא מלך ארם היה מצורע.
אותה שעה - היה אלישע עוסק בפרק שמונה שרצים אמר לו הגיע עת ליטול שכר פרק שמונה שרצים שעסקתי וכו' ולהכי כתב בהאי קרא שמנה דברים כנגד אותו פרק כלומר בכסף ובגדים שקבלת ממנו מנעמן סבור אתה לקנות דברים הללו להיותם לך שכר שמונה שרצים:
אמרה ליה ההיא רביתא דאישתבאי מארעא ישראל: אי אזלת לגבי אלישע מסי לך.
כי אתא א"ל זיל טבול בירדן.
א"ל: אחוכי קא מחייכת בי?
אמרי ליה הנהו דהוו בהדיה מאי נפקא לך מינה זיל נסי.
אזל וטבל בירדנא - ואיתסי.
אתא אייתי ליה כל הני דנקיט - לא צבי לקבולי מיניה.
גחזי איפטר מקמיה אלישע, אזל שקל מאי דשקל ואפקיד.
כי אתא חזייה אלישע לצרעת דהוה פרחא עילויה רישיה.
א"ל: רשע, הגיע עת ליטול שכר שמנה שרצים?
וצרעת נעמן תדבק בך ובזרעך עד עולם.
ויצא מלפניו מצורע כשלג:
(מלכים ב ז, ג) וארבעה אנשים היו מצורעים פתח השער.
אמר ר' יוחנן: גחזי ושלשה בניו
[הוספה מחסרונות הש"ס: רבי יהושע בן פרחיה מאי הוא?
כד קטלינהו ינאי מלכא לרבנן.
[ינאי מלכא - כהן גדול היה וקטל כולהו רבנן במסכת קידושין.
אזל רבי יהושע בן פרחיה ויש"ו לאלכסנדריא של מצרים.
כי הוה שלמא שלח לי' שמעון בן שטח: מני ירושלים עיר הקודש ליכי אלכסנדרי' של מצרים אחותי. בעלי שרוי בתוכך, ואנכי יושבת שוממה.
שמעון בן שטח - אחי אשתו של ינאי המלך במסכת ברכות והוא לא ברח.
קם אתא. ואתרמי ליה ההוא אושפיזא - עבדו ליה יקרא טובא.
אמר: כמה יפה אכסניא זו.
אמר ליה: רבי עיניה טרוטות.
טרוטות - עגולות.
אמר ליה רשע בכך אתה עוסק? - אפיק ארבע מאה שיפורי ושמתיה.
אתא לקמיה כמה זמנין, אמר ליה: קבלן - לא הוי קא משגח ביה.
יומא חד הוה קא קרי קריאת שמע - אתא לקמיה.
סבר לקבולי אחוי ליה בידיה - הוא סבר מידחא דחי ליה.
אחוי ליה - רבי יהושע בן פרחיה בידיה דלקבלוהו.
אזל זקף לבינתא והשתחוה לה.
אמר ליה: הדר בך.
אמר ליה: כך מקובלני ממך כל החוטא ומחטיא את הרבים אין מספיקין בידו לעשות תשובה.
ואמר מר יש"ו כישף והסית והדיח את ישראל]
תניא א"ר שמעון בן אלעזר יצר תינוק ואשה תהא שמאל דוחה וימין מקרבת.
יצר - תאותו אם מרחיקה ממנו לגמרי ממעט ישיבת עולם ואם מקרבה לגמרי בא לידי איסור שאינו יכול לכבוש יצרו מדבר עבירה:
תינוק ואשה - דעתן קלה ואם תדחה אותם מטרדן מן העולם:
ת"ר: ג' חלאים חלה אלישע: אחד - שגירה דובים בתינוקות. ואחד - שדחפו לגחזי בשתי ידים. ואחד שמת בו - [שנא' (מלכים ב יג, יד) ואלישע חלה את חליו וגו']
חלה - חד. חליו תרי. אשר ימות בו תלת:
עד אברהם לא היה זקנה.
כל דחזי לאברהם אמר: האי יצחק.
כל דחזי ליצחק אמר: האי אברהם.
בעא אברהם רחמי דליהוי ליה זקנה.
שנאמר (בראשית כד, א) ואברהם זקן בא בימים.
עד יעקב לא הוה חולשא. בעא רחמי והוה חולשא.
בעא רחמי דלהוי חולשא - כדי שיהא פנאי לבניו לבא כל אחד ואחד ממקומו להיות עליו בשעת מיתה שכיון שרואין שנפל למטה יודעין שימות ומתקבצין ובאין:
שנאמר: (בראשית מח, א) ויאמר ליוסף הנה אביך חולה.
עד אלישע לא הוה איניש חליש דמיתפח
מתפח - מתרפא:
ואתא אלישע ובעא רחמי ואיתפח.
שנא': (מלכים ב יג, יד) ואלישע חלה את חליו אשר ימות בו:
מתני'
דור המבול - אין להם חלק לעוה"ב. ואין עומדין בדין.
שנא': (בראשית ו, ג) "לא ידון רוחי באדם לעולם" - לא דין, ולא רוח.
לא ידון רוחי לא דין ולא רוח - שאין עומדין בדין ואין להם רוח להיות עם הצדיקים שיש להם חלק:
דור הפלגה - אין להם חלק לעולם הבא.
שנאמר: (בראשית יא, ח) "ויפץ ה' אותם משם על פני כל הארץ"
(וכתיב: "ומשם הפיצם")
ויפץ ה' אותם - בעוה"ז.
ומשם הפיצם ה' - לעולם הבא.
ויפץ [ה' אותם ומשם הפיצם - ויפץ] בעולם הזה ומשם הפיצם בעולם הבא:
אנשי סדום - אין להם חלק לעולם הבא.
אלו ואלו - אנשי דור המבול ואנשי סדום ובחדא פליג ר' נחמיה:
שנא': (בראשית יג, יג) "ואנשי סדום רעים וחטאים לה' מאד".
רעים - בעולם הזה. וחטאים - לעולם הבא.
אבל עומדין בדין.
ר' נחמיה אומר: אלו ואלו אין עומדין בדין.
שנאמר: (תהלים א, ה) "על כן לא יקומו".