מתני' ^אבעל אוב זה פיתום המדבר משחיו

פיתום - שם המכשף המדבר משחיו מעלה את המת מן הארץ ומושיב לו בשחיו תחת זרועותיו ומדבר משחי איישל"ה בלע"ז:

וידעוני זה המדבר בפיו

ידעוני המדבר בפיו - כדמפרש בגמרא חיה אחת יש ששמה ידוע ומכניס ממנה עצם לתוך פיו והעצם מדבר מאליו על ידי כשפים:

הרי אלו בסקילה.

הרי אלו בסקילה - כדכתיב (ויקרא כ) באבן ירגמו אותם:

 ^בוהנשאל בהם

והנשאל בהם - שבא ושואל בהם להגיד לו דבר העתיד כגון שאול:

באזהרה:

באזהרה - דאל תפנו אל האובות (שם יט) ואזהרה דמכשפות גופיה מלא ימצא בך וגו' וחובר חבר ושואל . אוב וידעוני (דברים יח): גמ' בכריתות קא חשיב לכל כריתות שבתורה שחייבין עליהן על שגגתן חטאת ותנן (שם דף ב.) בעל אוב ולא תנא ידעוני:

גמ' מאי שנא הכא דקתני בעל אוב וידעוני ומאי שנא גבי כריתות דקתני בעל אוב ושייריה לידעוני?

ר' יוחנן אמר: הואיל ^גושניהן בלאו אחד נאמרו.

הואיל ושניהם בלאו אחד נאמרו - בלאו דאל תפנו אל האובות ואל הידעונים ואם עשה שניהם בהעלם אחד אינו חייב אלא חטאת אחת שהלאוין מחלקין לחטאות כדכתיב (ויקרא ד) אשר לא תעשינה דהיינו דברים שהן בלא תעשה וסמיך ליה או הודע אליו אלמא חטאת אלאוין קיימי והני אף על גב דכי עבד לחד מינייהו באפי נפשיה מיחייב דהא לאו אתרוייהו קאי לא תני להו לתרוייהו התם דכי תנינא התם מידי . דמחייב אכל חד וחד כי עביד להו כי הדדי הוא דתנינן כדאמרינן התם ברישא דגמ' דפרכינן מנינא למה לי שאם עשאן כולם בהעלם אחת חייב על כל אחת ואחת הלכך לא מצי למתני ל"ז כריתות לחייבו ל"ז חטאות והא דנקט הואיל ושניהם בלאו אחד נאמרו ולא נקט הואיל ושניהם בכרת אחת נאמרו משום דחלוק חטאות אינו תלוי בחלוק כריתות דהא מפטם שמן המשחה וסך משמן המשחה משום דאיכא שני לאוין על בשר אדם לא ייסך ובמתכנתו לא תעשו כמוהו (שמות ל) אע"ג דאין בשניהם אלא כרת אחת כדכתיב (שם) איש אשר ירקח כמוהו ואשר יתן ממנו על זר ונכרת מעמיו אמרי' התם דכי עביד להו בשוגג בהדדי מיחייב על כל אחת ואחת:

ר"ל אמר ידעוני - לפי שאין בו מעשה.

ריש לקיש אמר ידעוני - להכי לא תנינא לה להתם משום דאפי' כי עביד לה באפי נפשיה לאו בר קרבן הוא לפי שאין בו מעשה וחטאת אינה באה אלא על המעשה דכתיב ועשה  אחת אבל בעל אוב צריך להקיש בזרועותיו כדלקמן והקשת זרועותיו חשיב ליה מעשה אבל הכנסת העצם ידעוני אינו מדבר בשעת מעשה אלא לאחר המעשה שהוא בפיו מדבר העצם מאליו:

ור' יוחנן, מאי שנא בעל אוב דנקט?

ורבי יוחנן - דאמר ידעוני באפי נפשיה בר קרבן הוא והאי דשייריה משום דלא מיחייב תרתי עלייהו:

מאי שנא בעל אוב דנקט - תנא למתנייה ושייריה לידעוני ולא נקט ידעוני ולשייריה לבעל אוב:

משום דפתח ביה קרא.

משום דפתח ביה קרא - בכל דוכתי אוב כתיב ברישא:

וריש לקיש מ"ט לא אמר כר' יוחנן?

אמר רב פפא חלוקין הן במיתה.

חלוקין הן במיתה - כשפירש סקילתן חלקן הכתוב כי יהיה בהן אוב או ידעוני מות יומתו באבן ירגמו אותם דמיהם בם ולא כתיב וידעוני הלכך אי הוה ידעוני בר קרבן הוה מיחייב  עליה נמי כי עביד ליה בהדי אוב:

ור' יוחנן חלוקה דלאו שמה חלוקה דמיתה לא שמה חלוקה.

ורבי יוחנן מ"ט לא אמר כריש לקיש?

מ"ט לא אמר כריש לקיש - דפטר ליה לגמרי מקרבן הא ודאי בעינן מעשה:

אמר לך מתני' דכריתות ר' עקיבא היא דאמר לא בעינן מעשה.

ר"ע היא - דקא חשיב מגדף בההוא מנינא ופליגי רבנן עליה במגדף משום דאין בו מעשה הלכך לר' עקיבא מחייב עליה ולא שיירה אלא משום דלא מחייב תרתי אתרוייהו:

וריש לקיש נהי דלא בעי ר' עקיבא מעשה רבה מעשה זוטא בעי.

מגדף מאי מעשה איכא - עקימת שפתיו הוי מעשה.

עקימת שפתיו - שעוקמין ומנענעין כשהוא מדבר חשיב ליה ר"ע מעשה אבל ידעוני אפי' עקימת שפתים ליכא:

בעל אוב מאי מעשה איכא - הקשת זרועותיו הוי מעשה.

 ^דואפילו לרבנן?

ואפי' לרבנן - קאמר ריש לקיש דהוה מעשה בתמיהה כלומר מדלא פליגי רבנן עליה התם אלא במגדף אבל בבעל אוב מודו אלמא הקשת זרועותיו דבעל אוב הוי מעשה:

והתניא אינו חייב אלא על דבר שיש בו מעשה כגון זיבוח קיטור וניסוך והשתחואה.

אינו חייב - קרבן על שגגתן:

ואמר ר"ל מאן תנא השתחואה?

מאן תנא השתחואה - לענין קרבן:

ר"ע היא, דאמר לא בעינן מעשה.

ר"ע היא דאמר לא בעינן מעשה - רבה אלא מעשה זוטא:

ור' יוחנן אמר ^האפילו תימא רבנן - כפיפת קומתו לרבנן הוי מעשה.

השתא לריש לקיש כפיפת קומתו לרבנן לא הוי מעשה, הקשת זרועותיו דבעל אוב הוי מעשה?

כי קאמר ר"ל נמי לר"ע אבל לרבנן לא.

כי אמר ריש לקיש - דהקשת זרועותיו לבעל אוב הוי מעשה לר' עקיבא קאמר:

אי הכי יצא מגדף ובעל אוב מיבעי ליה?

אי הכי - מתני' דקתני התם במילתא דרבנן יצא מגדף שאינו מחייב על שגגתו חטאת לפי שאין בו מעשה וגבי חטאת כתיב תורה אחת יהיה לכם לעושה בשגגה ואי הכי יצא מגדף  ובעל אוב מבעיא ליה:

אלא אמר עולא ^ובמקטר לשד.

במקטר לשד - בעל אוב דקתני בכריתות דמודו ביה רבנן בהכי עסקינן שמקטר לפני השד הממונה על אותו דבר דהוי מעשה גמור:

א"ל רבא מקטר לשד עובד עבודת כוכבים הוא?

עובד עבודת כוכבים הוא - ועובד עבודת כוכבים הא קתני לה התם:

אלא אמר רבא ^זבמקטר לחבר.

ומשני במקטר לחבר - אינו מקטר לשם אלהות אלא ע"י הקטרה נעשה המכשפות לחבר השדים לכאן:

אמר ליה אביי המקטר לחבר - חובר חבר הוא?

חובר חבר הוא - ואינו אלא בלאו:

אין, והתורה אמרה חובר זה בסקילה.

והתורה אמרה חבר כגון זה בסקילה - תירוץ הוא מאחר שמחבר את השדים במזיד אמרה התורה שיהא בסקילה וכל שזדונו חייב מיתה על שגגתו מביא קרבן דכי אמרי' חובר  חבר אינו אלא באזהרה זה המחבר חיות ובהמות נחשים ועקרבים למקום אחד ע"י לחשים:

ת"ר: (דברים יח, יא) חובר חבר - ^חאחד חבר גדול ואחד חבר קטן, ואפי' נחשים ועקרבים.

אחד חבר גדול - מאסף חיות ובהמות גדולות:

חבר קטן - מחבר שקצים ורמשים:

ואפי' נחשים ועקרבים - לגרותן זה בזה או למקום מדבר שלא ימצאו ביישוב ויזיקו:

אמר אביי: ^טהלכך האי מאן דצמיד זיבורא ועקרבא, אע"ג דקא מיכוין דלא ליזקו - אסור.

אסור - וכגון שאין רצין אחריו שאין כאן משום פקוח נפש:

ורבי יוחנן מאי שנא דכפיפת קומתו לרבנן הוי מעשה ועקימת שפתיו לא הוי מעשה?

אמר רבא: שאני מגדף הואיל וישנו בלב.

הואיל וישנו בלב - עיקר חיוב הבא עליו תלוי בלב שמתכוין לברך השם שאפילו מברך את השם כל היום ואין בלבו כלפי מעלה אלא שהעלה את השם לדבר אחר ומכנהו בשם  המיוחד ומקללו אינו מתחייב: