וז"ש: "תמיד עיני ה' אלהיך בה".
שהעינים הם כינוים להמשכת והארת אור החכמה.
שלכן נקראו חכמים: "עיני העדה".
"ואוירא דא"י מחכים".
והארה והמשכה זו, אף שהיא תמידית, אעפ"כ אינה בבחי' ומדרגה אחת לבדה מימי עולם.
אלא שבכל שנה ושנה הוא אור חדש עליון.
כי האור שנתחדש והאיר בר"ה זה' הוא מסתלק בער"ה הבאה לשרשו.
וז"ש: "מרשית השנה ועד אחרית שנה" לבדה.
ולכן כתיב: "מרשית" חסר א', רומז על הסתלקות האור, שמסתלק בליל ר"ה עד אחר התקיעות, שיורד אור חדש עליון יותר, שלא היה מאיר עדיין מימי עולם אור עליון כזה.
והוא מתלבש ומסתתר בארץ החיים שלמעלה ושלמטה, להחיות את כל העולמות, כל משך שנה זו.
אך גילויו מההסתר הזה, תלוי במעשה התחתונים, וזכותם, ותשובתם, בעשי"ת.
וד"ל: