והנה מדת חסד זו בלי גבול ומדה, נקראת על שמו של הקב"ה: "חסדי ה'". כדכתיב: "וחסד ה' מעולם ועד עולם כו'".
כי הגם שכל ישראל הם רחמנים וגומלי חסדים, ברם יש גבול ומדה לרחמי האדם. אבל הקב"ה נק' א"ס ב"ה, ולמדותיו אין סוף. כדכתיב: "כי לא כלו רחמיו וכו'".
וז"ש הנביא אחר החורבן והגלות: "חסדי ה' כי לא תמנו וגו'". - פי', לפי שלא תמנו, שאין אנו תמימים ושלמים, בלי שום חטא ופגם בנפש ובעולמות עליונים, ע"כ צריכין אנו להתנהג בחסדי ה', שהם בלי גבול ותכלית. כדי לעורר עלינו רחמים וחסד עילאה, שהוא: רב חסד, ורחמים בלי גבול ותכלית. כמ"ש "כי לא כלו רחמיו וגו'".
וזהו שארז"ל: "אין ישראל נגאלין אלא בצדקה" שיעשו, גם אם יהיו פטורים מדינא, כי "אין בן דוד בא כו'":