והנה אף שגילוי זה, ע"י עסק התורה והמצות, הוא שוה לכל נפש מישראל בדרך כלל, כי תורה אחת ומשפט א' לכולנו - אעפ"כ, בדרך פרט, אין כל הנפשות או הרוחות והנשמות שוות בענין זה, לפי עת וזמן גלגולם ובואם בעוה"ז.
וכמארז"ל: "אבוך במאי הוי זהיר טפי?" א"ל: "בציצית כו'".
וכן אין כל הדורות שוין.
כי כמו שאברי האדם כל אבר יש לו פעולה פרטית ומיוחדת, העין לראות, והאזן לשמוע. כך בכל מצוה, מאיר אור פרטי ומיוחד מאור א"ס ב"ה.
ואף שכל נפש מישראל צריכה לבוא בגלגול לקיים כל תרי"ג מצות? - מ"מ לא נצרכה אלא להעדפה, וזהירות, וזריזות יתירה, ביתר שאת ויתר עז, כפולה ומכופלת, למעלה מעלה מזהירות שאר המצות. וזהו שאמר, "במאי הוי זהיר טפי?" "טפי" דייקא.
והנה יתרון האור הזה הפרטי לנשמות פרטיות, אינו בבחינת טעם ודעת מושג, אלא למעלה מבחינת הדעת. שכך עלה במחשבה לפניו יתברך. ודוגמתו למטה הוא בחינת הגורל ממש: