ומכל מקום, כל בעל נפש, החפץ קרבת ה' לתקן נפשו להשיבה אל ה' בתשובה מעולה מן המובחר.
יחמיר על עצמו, להשלים על כל פנים פעם אחת כל ימי חייו, מספר הצומות לכל עון ועון, מעונות החמורים שחייבין עליהם מיתה על כל פנים.
ואפילו בידי שמים בלבד.
כגון להוצאות זרע לבטלה, פ"ד צומות פעם אחת בימי חייו.
ויכול לדחותן לימים הקצרים בחורף.
ויתענה כעשר תעניות, על דרך משל, בחורף א' או פחות.
ויגמור מספר הפ"ד צומות, בט' שנים או יותר, כפי כחו.
(וגם יכול לאכול מעט כג' שעות לפני נ"ה.
ואעפ"כ נחשב לתענית אם התנה כן)
ולתשלום רנ"ב צומות כנזכר לעיל, יתענה עוד ד' פעמים פ"ד עד אחר חצות היום בלבד, דמיחשב ג"כ תענית בירושלמי.
וב' חצאי יום נחשבים לו ליום א' לענין זה.
וכן לשאר עונות כיוצא בהן, אשר כל לב יודע מרת נפשו וחפץ בהצדקה:
אכן מספר הצומות העודפי' על רנ"ב וכהאי גונא, שהיה צריך להתענות לחוש לדעת המחמירים להתענות מספר הצומות שעל כל חטא וחטא כפי מספר הפעמים שחטא כנ"ל.
יפדה כולן בצדקה ערך ח"י גדולי פולניש בעד כל יום.
וכן שאר כל תעניות שצריך להתענות על עבירות שאין בהן מיתה.
ואפי' על ביטול מצות עשה דאורייתא ודרבנן, ותלמוד תורה כנגד כולם, כפי המספר המפורש בתיקוני התשובה מהאר"י זכרונו לברכה.
(ורובם נזכרים במשנת חסידים במסכת התשובה)
הכל כאשר לכל יפדה בצדקה כנזכר לעיל אי לא מצי לצעורי נפשיה כנזכר לעיל.
ואף שיעלה לסך מסויים, אין לחוש משום "אל יבזבז יותר מחומש".
דלא מקרי בזבוז בכהאי גוונא, מאחר שעושה לפדות נפשו מתעניות וסיגופים.
ולא גרעא מרפואת הגוף ושאר צרכיו.
ולפי שמספר הצומות המוזכרים בתקוני תשובה הנזכרים לעיל, רבו במאד מאד.
לכן נהגו עכשיו כל החרדים לדבר ה', להרבות מאד מאד בצדקה.
מחמת חלישות הדור, דלא מצו לצעורי נפשם כולי האי.
(וכמו שכתוב במקום אחר על פסוק "חסדי ה' כי לא תמנו"):