והמשל לזה, הוא אור השמש המאיר לארץ ולדרים.
שהוא זיו ואור המתפשט מגוף השמש, ונראה לעין כל, מאיר על הארץ ובחלל העולם.
והנה זה פשוט, שאור וזיו הזה ישנו ג"כ בגוף וחומר כדור השמש עצמו שבשמים - שאם מתפשט ומאיר למרחוק כל כך, כל שכן שיוכל להאיר במקומו ממש.
רק ששם במקומו ממש - נחשב הזיו הזה לאין ואפס ממש.
כי בטל ממש במציאות לגבי גוף כדור השמש, שהוא מקור האור והזיו הזה.
שהזיו והאור הזה, אינו רק הארה מאירה מגוף ועצם כדור השמש. רק בחלל העולם תחת כל השמים ועל הארץ, שאין כאן גוף כדור השמש במציאות, נראה כאן האור והזיו הזה ליש ממש, לעין כל, ונופל עליו כאן שם יש באמת.
משא"כ כשהוא במקורו בגוף השמש, אין נופל עליו שם יש כלל. רק שם אין ואפס. כי באמת הוא שם לאין ואפס ממש. שאין מאיר שם רק מקורו לבדו, שהוא גוף השמש המאיר, ואפס בלעדו.
וכדברים האלה ממש, בדמותם כצלמם, הם כל הברואים, לגבי שפע האלהי מרוח פיו השופע עליהם ומהוה אותם, והוא מקורם.
והם עצמם אינם רק כמו אור וזיו, מתפשט מן השפע ורוח ה' השופע ומתלבש בתוכם, ומוציאם מאין ליש.
ולכן הם בטלים במציאות לגבי מקורם, כמו אור השמש שבטל במציאות, ונחשב לאין ואפס ממש.
ואינו נקרא בשם יש כלל כשהוא במקורו, רק תחת השמים שאין שם מקורו.
כך כל הברואי' אין נופל עליהם שם יש כלל אלא לעיני בשר שלנו.
שאין אנו רואים ומשיגים כלל את המקור שהוא רוח ה' המהוה אותם.
ולכן נראה לעינינו גשמיות הנבראים וחומרם וממשם, שהם יש גמור, כמו שנראה אור השמש יש גמור כשאינו במקורו.
רק שבזה אין המשל דומה לנמשל לגמרי לכאורה.
שבמשל, אין המקור במציאות כלל בחלל העולם ועל הארץ, שנראה שם אורו ליש גמור.
משא"כ כל הברואי' הם במקורם תמיד, רק שאין המקור נראה לעיני בשר.
ולמה אינן בטלים במציאות למקורם?
אך להבין זה צריך להקדים: