אבל השכינה עצמה

- שהיא ראשית הגילוי ועיקרו, מה שא"ס ב"ה מאיר לעולמות בבחי' גילוי, והיא מקור כל המשכות החיות שבכל העולמות^[1].

[שכל החיות שבהם^[2] אינו רק אור המתפשט ממנה כאור המתפשט מהשמש]

- א"א לעולמות לסבול ולקבל אור שכינתה, שתשכון ותתלבש בתוכם ממש, בלא לבוש המעלים ומסתיר אורה מהם.

שלא יתבטלו במציאות לגמרי במקורם, כביטול אור השמש במקורו, בגוף השמש, שאין נראה שם אור זה, רק עצם גוף השמש בלבד.

ומהו הלבוש שיוכל להסתירה ולהלבישה ולא יתבטל במציאות באורה?

הוא רצונו ית' וחכמתו וכו', המלובשים בתורה ומצותיה הנגלית לנו ולבנינו^[3].

"דאורייתא מחכמה נפקת", היא חכמה עילאה דלעילא, לעילא מעלמא דאתגליא^[4]. "דאיהו חכים ולא בחכמה ידיעה וכו'".

וכמש"ל, שאור א"ס ב"ה מלובש ומיוחד בחכמה עילאה, והוא ית' וחכמתו אחד.

רק שירדה^[5] בסתר המדרגות, ממדריגה למדריגה, בהשתלשלות העולמות, עד שנתלבשה בדברים גשמיים שהן תרי"ג מצות התורה.