ובזה יובן טוב טעם ודעת לתקנת חכמים, שתקנו ברכות קריאת שמע, "שתים לפניה כו'".
דלכאורה אין להם שייכות כלל עם קריאת שמע, כמו שכתב הרשב"א ושאר פוסקים. ולמה קראו אותן "ברכות קריאת שמע"? ולמה תקנו אותן לפניה דווקא?
אלא משום שעיקר קריאת שמע לקיים: "בכל לבבך כו'", "בשני יצריך כו'". דהיינו, לעמוד נגד כל מונע מאהבת ה'.
ו"לבבך", הן האשה וילדיה. שלבבו של אדם קשורה בהן בטבעו.
כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה על פסוק: "'הוא אמר ויהי', זו אשה. 'הוא צוה ויעמוד' אלו בנים". ו"נפשך ומאדך", כמשמעו, חיי ומזוני. להפקיר הכל בשביל אהבת ה'.
ואיך יבא האדם החומרי למדה זו?
לכך סידרו תחלה ברכות יוצר אור.
ושם נאמר ונשנה באריכות ענין וסדר המלאכים העומדים ברום עולם.
להודיע גדולתו של הקב"ה, איך שכולם בטלים לאורו ית', "ומשמיעים ביראה כו'", "ומקדישים כו'", "ואומרים ביראה קדוש כו'".
כלומר, שהוא מובדל מהן, ואינו מתלבש בהן בבחי' גילוי.
אלא, "מלא כל הארץ כבודו", היא כנסת ישראל למעלה וישראל למטה כנ"ל.
וכן "האופנים וחיות הקודש ברעש גדול וכו'", "ברוך כבוד ה' ממקומו", לפי שאין יודעים ומשיגים "מקומו".
וכמו שכתוב "כי הוא לבדו מרום וקדוש".
ואחר כך ברכה שניה, "אהבת עולם אהבתנו ה' אלהינו".
כלומר, שהניח כל צבא מעלה הקדושים, והשרה שכינתו עלינו, להיות נקרא "אלהינו", כמו, "אלהי אברהם כו'" כנ"ל.
והיינו, כי אהבה דוחקת הבשר.
ולכן נקרא "אהבת עולם". שהיא בחי' צמצום אורו הגדול הבלתי תכלית, להתלבש בבחי' גבול, הנקרא "עולם".
בעבור אהבת עמו ישראל, כדי לקרבם אליו, ליכלל ביחודו ואחדותו ית'.
וזהו שכתוב "חמלה גדולה ויתירה".
פירוש, "יתירה" על קרבת אלהים שבכל צבא מעלה.
"ובנו בחרת מכל עם ולשון", הוא הגוף החומרי, הנדמה בחומריותו לגופי אומות העולם.
"וקרבתנו וכו' להודות וכו'".
ופי', הודאה יתבאר במקום אחר.
"וליחדך כו'", ליכלל ביחודו ית' כנ"ל.