וזש"ה: "וישק יעקב לרחל וישא את קולו ויבך".
כי רחל היא כנסת ישראל מקור כל הנשמות.
ויעקב במדתו העליונה, שהיא מדת הרחמים שבאצילות, הוא המעורר רחמים רבים עליה.
"וישא את קולו" למעלה, למקור הרחמים העליונים, הנק': "אב הרחמים" ומקורם.
"ויבך", לעורר ולהמשיך משם, רחמים רבים על כל הנשמות ועל מקור כנסת ישראל, להעלותן מגלותן, ולייחדן ביחוד העליון אור א"ס ב"ה בבחי' "נשיקין", שהיא אתדבקות רוחא ברוחא.
כמ"ש: "ישקני מנשיקות פיהו".
דהיינו התקשרות דבור האדם בדבר ה' זו הלכה. וכן מחשבה במחשבה. ומעשה במעשה, שהוא מעשה המצות.
ובפרט מעשה הצדקה וחסד. דחסד דרועא ימינא, והוא בחי' חיבוק ממש, כמ"ש: "וימינו תחבקני".
ועסק התורה בדבור ומחשבת העיון, הן בחי' נשיקין ממש.
והנה ע"י זה, יכול לבוא לבחי' אהבה רבה בהתגלות לבו.
כדכתיב: "ליעקב אשר פדה את אברהם", כמ"ש במ"א: