והנה ב' בחי' אהבות אלו, אף שהן ירושה לנו מאבותינו וכמו טבע בנפשותינו.
וכן היראה הכלולה בהן, שהיא לירא מליפרד ח"ו ממקור חיינו ואבינו האמיתי ב"ה.
אעפ"כ אינן נקראות בשם דחילו ורחימו טבעיים, אלא כשהן במוחו ומחשבתו לבד ותעלומות לבו.
ואז מקומן בי"ס דיצירה, ולשם הן מעלות עמהן התורה והמצות הבאות מחמתן ובסיבתן.
אבל כשהן בהתגלות לבו, נק': "רעותא דלבא" בזוהר.
ומקומן בי"ס דבריאה, ולשם הן מעלות עמהן התורה והמצות הבאות מחמתן.
מפני שיציאתן מההעלם והסתר הלב אל בחי' גילוי, היא ע"י הדעת ותקיעת המחשבה בחוזק והתבוננות עצומה מעומקא דלבא יתיר ותדיר בא"ס ב"ה, איך הוא חיינו ממש ואבינו האמיתי ב"ה.
ומודעת זאת מ"ש בתיקונים: כי בעולם הבריאה מקננא תמן אימא עילאה, שהיא ההתבוננות באור א"ס חיי החיים ב"ה. וכמאמר אליהו: "בינה לבא, ובה הלב מבין".
ולא עוד אלא שב' בחי' אהבות אלו הנ"ל, הן כלולות מן בחי' "אהבה רבה", וגדולה ומעולה מדחילו ורחימו שכליים, אשר האהבה נק' לעיל בשם "אהבת עולם".