ואף על פי כן אמרו רבותינו זכרונם לברכה, "לא המדרש עיקר, אלא המעשה". "והיום לעשותם" כתיב. ומבטלין תלמוד תורה לקיום מצוה מעשיית, כשאי אפשר לעשותה על ידי אחרים - משום, כי זה כל האדם, ותכלית בריאתו, וירידתו לעולם הזה. להיות לו יתברך דירה בתחתונים דוקא. לאהפכא חשוכא לנהורא. ו"ימלא כבוד ה' את כל הארץ" הגשמית דייקא. "וראו כל בשר יחדיו", כנזכר לעיל.
מה שאין כן כשאפשר לעשותה על ידי אחרים, אין מבטלין תלמוד תורה, אף שכל התורה, אינה אלא פירוש המצות מעשיות.
והיינו, משום שהיא בחינת חכמה בינה דעת של אין סוף ברוך הוא. ובעסקו בה, ממשיך עליו אור אין סוף ברוך הוא, ביתר שאת, והארה גדולה לאין קץ, מהארה והמשכה על ידי פקודין. שהן אברים דמלכא.
וזהו שאמר רב ששת: "חדאי נפשאי, לך קראי, לך תנאי". כמו שכתוב במקום אחר באריכות: