פרק כב
רק שהתורה דברה כלשון בני אדם. ונקרא בתורה דבורו של מקום ברוך הוא בשם דבור ממש כדבורו של אדם.
לפי שבאמת כך הוא דרך ירידת והמשכת החיות לתחתונים בצמצומים רבים ועצומים, מינים ממינים שונים, להבראות מהם ברואים רבים מינים ממינים שונים.
וכל כך גברו ועצמו הצמצומים והסתר פנים העליונים, עד שיוכלו להתהוות ולהבראות גם דברים טמאים וקליפות וס"א, ולקבל חיותם וקיומם מדבר ה' ורוח פיו ית' בהסתר פנים וירידת המדרגות.
ולכן נקרא: אלהים אחרים - מפני שיניקתם וחיותם אינה מבחי' פנים אלא מבחי' אחוריים דקדושה. ופי': אחוריים - כאדם הנותן דבר לשונאו שלא ברצונו, שמשליכו לו כלאחר כתפו - כי מחזיר פניו ממנו משנאתו אותו.
כך למעלה, בחי' פנים הוא פנימית הרצון העליון וחפצו האמיתי, אשר חפץ ה' להשפיע חיות לכל הקרוב אליו מסטרא דקדושה.
אבל הס"א והטומאה היא תועבת ה' אשר שנא, ואינו משפיע לה חיות מפנימית הרצון וחפצו האמיתי אשר חפץ בה ח"ו, כ"א כמאן דשדי בתר כתפוי לשונאו שלא ברצונו. רק כדי להעניש את הרשעים וליתן שכר טוב לצדיקי' דאכפיין לס"א. וזה נקרא בחי': אחוריים דרצון העליון ב"ה.