וזהו כלל בכל סטרא דקדושה, שאינו אלא מה שנמשך מחכמה שנקרא: "קודש העליון", הבטל במציאות באור א"ס ב"ה המלובש בו, ואינו דבר בפני עצמו כנ"ל. ולכן נקרא: "כ"ח מ"ה".

והוא הפך ממש מבחינת הקליפה וסטרא אחרא, שממנה נפשות אומות העולם, דעבדין לגרמייהו, "ואמרין: הב הב", ו"הלעיטני", להיות יש ודבר בפני עצמו כנזכר לעיל, הפך בחי' החכמה. 

 ולכן נקראים "מתים". כי: "החכמה תחיה". וכתיב: "ימותו ולא בחכמה". וכן הרשעים ופושעי ישראל קודם שבאו לידי נסיון לקדש השם^[1] - כי בחינת החכמה שבנפש האלהית עם ניצוץ אלהות מאור אין סוף ברוך הוא המלובש בה - הם בבחינת גלות בגופם, בנפש הבהמית מצד הקליפה שבחלל השמאלי שבלב המולכת ומושלת בגופם, בסוד גלות השכינה כנ"ל.

ולכן נקראת אהבה זו בנפש האלהית, שרצונה וחפצה לדבק בה' חיי החיים ברוך הוא, בשם: "אהבה מסותרת" - כי היא מסותרת ומכוסה בלבוש שק דקליפה, בפושעי ישראל. וממנה^[2] נכנס בהם רוח שטות לחטוא. כמאמר רז"ל: אין אדם חוטא כו'.^[3]