רק, שלזה מועיל הרשימו במוחין, ויראת ה' ואהבתו המסותרת בחלל הימני, להתגבר ולשלוט על הרע הזה, המתאוה תאוה.
שלא להיות לו שליטה וממשלה בעיר, להוציא תאותו מכח אל הפועל. להתלבש באברי הגוף.
ואפילו במוח לבדו, להרהר ברע, אין לו שליטה וממשלה להרהר ח"ו, ברצונו שבמוחו.
שיקבל ברצון ח"ו, הרהור זה הרע, העולה מאליו מהלב למוח כנ"ל.
אלא, מיד בעלייתו לשם, דוחהו בשתי ידים, ומסיח דעתו, מיד שנזכר שהוא הרהור רע. ואינו מקבלו ברצון.
אפי' להרהר בו ברצון, וכ"ש להעלותו על הדעת, לעשותו ח"ו, או אפי' לדבר בו.
כי המהרהר ברצון, נק' רשע באותה שעה. והבינוני אינו רשע, אפי' שעה אחת לעולם.
וכן בדברים שבין אדם לחבירו, מיד שעולה לו מהלב למוח איזו טינא ושנאה ח"ו, או איזו קנאה או כעס, או קפידא ודומיהן, אינו מקבלן כלל במוחו וברצונו.
ואדרבה, המוח שליט ומושל ברוח שבלבו לעשות ההפך ממש, להתנהג עם חבירו במדת חסד.
וחיבה יתרה מודעת לו. לסבול ממנו, עד קצה האחרון, ולא לכעוס ח"ו.
וגם שלא לשלם לו כפעלו ח"ו אלא אדרבה לגמול לחייבים טובות.
כמ"ש בזהר, ללמוד מיוסף עם אחיו: