ספר ליקוטי אמרים תניא
חלק ראשון
הנקרא בשם ספר של בינונים
מלוקט מפי ספרים ומפי סופרים קדושי עליון נשמתם עדן.
מיוסד על פסוק כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו (דברים ל, יד).
לבאר היטב איך הוא קרוב מאד.
בדרך ארוכה וקצרה, בעזרת השם יתברך:
הסכמת הרב החסיד המפורסם איש אלקי, קדוש יאמר לו, מורנו ורבנו הרב רבי משולם זוסיל מאניפאלי
הנה, בראותי את הכתבים של הרב, האי גאון, איש אלקים, קדוש וטהור, אספקלריא המאירה.
וטוב אשר עשה, ואשר הפליא ה׳ חסדו, ונתן בלבו הטהור, לעשות את כל אלה, להראות עם ה׳ דרכיו הקדושים.
ורצונו היה שלא להעלות את הכתבים ההם לבית הדפוס, מחמת שאין דרכו בכך.
רק מחמת התפשטות הקונטרסים ההם בקרב כל ישראל בהעתקות רבות, מידי סופרים משונים.
ומחמת ריבוי העתקות שונות, רבו הטעותי סופרים במאד. והוכרח להביא הקונטרסים ההם לבית הדפוס.
והעיר ה׳ את רוח השותפים, הרי הוא הרבני המופלג הותיק מורנו ורבנו הרב רבי שלום שכנא בן מורנו ורבנו הרב רבי נח.
והרי הוא הרבני המופלג הותיק מורנו ורבנו הרב רבי מרדכי בן מורנו ורבנו הרב רבי שמואל הלוי.
להביא הקונטרסים ההם לבית הדפוס בסלאוויטא.
ולפעלא טבא, אמרתי יישר חילא.
אך עלו בלבם מגור מסביב, מן הדפוסים אשר רבו, שדרכן להזיק ולקלקל המאושרים.
אי לזאת, גמרנו בלבנו ליתן הסכמה, לבל ירים איש את ידו ואת רגלו, לגרום להמדפיסים הנזכרים לעיל שום היזק, חס ושלום, בהשגת גבול, בשום אופן.
ואסור לשום אדם לדפוס הספר הנזכר לעיל בלתי ידיעת המדפיסים הנזכרים לעיל, עד משך חמש שנים רצופים, מיום דלמטה.
ושומע לדברי אלה יבא עליו ברכת טוב.
הלא כה דברי הדורש זאת לכבוד התורה.
היום יום ג׳ שנכפל בו "כי טוב", פרשת תבא, שנת פדותינו לפרט קטן
הקטן משולם זוסיל מאניפאלי
הסכמת הרב החסיד המפורסם איש אלקי, קדוש יאמר לו מורנו ורבנו הרב רבי יהודא ליב הכהן
חכמת אדם, תאיר פני הארץ.
בראותי ידי קדש המחבר, הרב הגאון, איש אלקים, קדוש, וטהור, חסיד, ועניו.
אשר מכבר נגלה מסתריו, יושב בשבת תחכמוני, אצל אדונינו מורינו ורבינו גאון עולם. ודלה מים מבאר מים חיים, מבאר אברם.
וכעת, ישמח ישראל, בהגלות דברי קדשו, המחובר, להביא לבית הדפוס, ללמד לעם ה׳ דרכי קדש, כאשר כל אחד יחזה בפנימיות דבריו. והמפורסם אין צריך ראיה.
רק מחשש קלקול הדבר, שלא יגרום היזק למדפיסים, באתי ליתן תוקף ואזהרה, לבל ירים איש את ידו ורגלו לדפוס עד משך חמש שנים מיום דלמטה.
ושומע לדברי אלה, יבוא עליו ברכת טוב.
הלא כה דברי המדבר זאת לכבוד התורה.
היום יום ג׳ פרשה תבא תקנ"ו לפרט קטן
יהודא ליב הכהן
הסכמת הרבנים שיחיו בני הגאון המחבר זכרונו לברכה נשמתו עדן
היות שהוסכם אצלינו, ליתן רשות והרמנא, להעלות על מכבש הדפוס, לזכרון לבני ישראל, כתוב דברי יושר ואמת, דברי אלקים חיים של אדוננו אבינו מורנו ורבנו, זכרונו לברכה, כתובים בכתב ידו הקדושה בעצמו, ולשונו הקדוש. שכל דבריו כגחלי אש בוערות, ילהיבו הלבבות לקרבן לאביהן שבשמים. ובשם "אגרת הקדש" נקראו. שרובם היו אגרת שלוח מאת כבוד קדושתו להורות לעם ה׳ הדרך ילכו בה והמעשה אשר יעשון.
ומחמת שבכמה מקומות הציב לו ציונים בספר לקוטי אמרים שלו. ודברי תורה עניים במקום אחד ועשירים במקום אחר. ומה גם בשביל דבר שנתחדש בו.
קונטרס אחרון על איזה פרקים, אשר כתב בעת חיברו הספר לקוטי אמרים, פלפול ועיון עמוק על מאמרי זהר, ועץ חיים, ופרי עץ חיים, שנראים כסותרים זה את זה. וברוח מבינתו מישבם, כל דיבור על אופניו, שכתב בלקוטי אמרים.
ראו ראינו, שראוי ונכון לחברם עם ספר לקוטי אמרים, ואגרת התשובה, של כבוד קדושת אדוננו אבינו מורנו ורבנו זכרונו לברכה.
אי לזאת, באנו להטיל גודא רבה, וגזרת נח״ש[1] דרבנן, דלית לה אסוותא.
נח״ש, שלא ירים איש את ידו להדפיס כתבניתם,[2] או זה בלא זה, משך חמשה שנים, מיום דלמטה.
ברם, כגון דא צריך לאודועי, שבעוונותינו הרבים, ספו תמו כתבי ידו הקדושה בעצמו, אשר היו בדקדוק גדול, לא חסר ולא יתיר אות אחת. ולא נשאר כי אם זה המעט מהרבה, אשר נלקטו אחד לאחד מהעתקות המפוזרים אצל התלמידים.
ואם המצא תמצא איזה טעות, שגיאות מי יבין, ימצא הטעות דמוכח, מטעות סופר, והכוונה תהיה ברורה.
נאום דוב בער בן אדונינו אבינו מורינו ורבינו, הגאון החסיד קדוש ישראל, מרנא ורבנא שניאור זלמן, זכרונו לברכה, נשמתו בגנזי מרומים
ונאום חיים אברהם בן אדונינו אבינו מורינו ורבינו, הגאון החסיד, מרנא ורבנא שניאור זלמן, זכר צדיק לברכה, נשמתו בגנזי מרומים
ונאום משה בן אדונינו אבינו מורינו ורבינו, הגאון החסיד שניאור זלמן, זכרונו לברכה, נשמתו בגנזי מרומים.