והנה, כמו"כ מזיווג זו"ן דבי"ע, נבראו מאין ליש כל הנבראים והנוצרים והנעשים, ע"י אור הנשמה שבתוכן, שהיא אלקות מהכלים די"ס דמל' דאצי', וגם בתוכה הארת הקו דאור א"ס המלובש באצי' עד הפרסא.
והארת הקו שהיה מאיר בכלים די"ס דמל' בקע הפרסא עמהם ומאיר בהם בבי"ע כמו באצילות ממש.
וכן גם הקו בעצמו המלובש בסיום וסוף נה"י דא"ק, שהוא סוף רגלי היושר שלו המסתיימים במל' דעשיה.
הנה הארת הקו מאירה משם ומתלבשת באור הנשמה די"ס דבי"ע שהוא אלקות.
והארה דהארה מתלבשת בנפש רוח די"ס דבי"ע, ואף גם בכל הכלים שלהם.
והארה דהארה דהארה הוא בכל הנבראים ונוצרים ונעשים.
כמ"ש, "הימים וכל אשר בהם, ואתה מחיה את כולם".
וכל זאת בבחינת התפשטות החיות להחיותם.
אמנם מציאותו ומהותו של אור הא"ס, אינו בגדר מקום כלל, וסובב כל עלמין בשוה.
ו"את השמים ואת הארץ אני מלא" בהשוואה אחת.
"ולית אתר פנוי מיניה", אף בארץ הלזו הגשמית.
רק שהוא בבחי' מקיף וסובב.
וכמ"ש הפי' בלק"א.
ולא התפשטות והתלבשות החיות להחיותם ולהוותם מאין ליש, כ"א ע"י הארה דהארה דהארה וכו' מהקו כנ"ל.
וגם מאור א"ס הסובב ומקיף לארבע עולמות אבי"ע בשוה, מאיר אל הקו הפנימי דרך הכלים די"ס דבי"ע.
ובהארתו תוך הכלים נותן בהם כח ועוז לברוא יש מאין.
ומאחר שהבריאה היא ע"י הכלים לזאת הם הנבראים בבחינת ריבוי והתחלקות וגבול ותכלית ובפרט ע"י האותיות כנ"ל.