אך נשמות המלאכים שיצאו מזיווג הנשיקין, וכן נשמת האדם שיצאו מזיווג דזו"נ דאצי' קודם שירדו לבי"ע - אינן בכלל יש ודבר נפרד בפ"ע, אלא הן מעין בחי' אלקות בצמצום עצום.
וכעין הכלים די"ס דאצי', שהן בבחי' גבול ע"י צמצום אור הא"ס, הוא הקו המלובש בנר"נ שלהם. וכמו צמצום הראשון להיות חלל וכו'.
(ואף גם לאחר שירדו הנר"נ דאצי' לעולם הזה לצדיקים הראשונים, אפשר שלא נשתנה מהותן להיות דבר נפרד מאלקות.
ולכן היו מסתלקות כשרצו לחטוא בטרם יחטאו.
וקרוב לומר, שגם האלפים ורבבות עלמין דיתבא בגולגלתא דא"א וז"א, אינן עלמין ממש כעין ההיכלות דאצי' ובחינת יש, אלא כעין נשמות המלאכים שיצאו מזיווג הנשיקין, ונקראו עלמין לגבי בחי' הגולגלתא ודיקנא)
אך אינן אלקות ממש לברוא יש מאין, מאחר שכבר יצאו ונפרדו מהכלים די"ס שבהן מלובש הקו מאור א"ס.
שהאור הוא כעין המאור, הוא מהותו ועצמותו של המאציל ב"ה, שמציאותו הוא מעצמותו, ואינו עלול מאיזה עילה שקדמה לו ח"ו, ולכן הוא לבדו בכחו ויכלתו לברוא יש מאין ואפס המוחלט ממש בלי שום עילה וסיבה אחרת קודמת ליש הזה.
וכדי שיהיה היש הזה, הנברא בכח הא"ס, בעל גבול ומדה - נתלבש אור א"ס בכלים די"ס דאצילות, ומתייחד בתוכן בתכלית היחוד, עד דאיהו וגרמוהי חד, לברוא בהן ועל ידן ברואים בעלי גבול ותכלית, ובפרט ע"י התלבשותן בבי"ע.