והנה לפי שהמצות ניתנו לנו ע"י התלבשות במדת גבורה וצמצום ההארה כו'. לכן רוב המצות יש להן שיעור מצומצם. כמו אורך הציצית, י"ב גודלין. והתפילין, אצבעים על אצבעים, ומרובעות דוקא. והלולב, ד"ט. והסוכה, ז"ט. והשופר, טפח. והמקוה, מ' סאה.
וכן בקרבנות, יש להן שיעור מצומצם, לזמן. כמו כבשים, בני שנה. ואילים, בני שתים. ופרים כו'.
וכן במעשה הצדקה וגמ"ח בממונו. אף שהוא מהעמודים שהעולם עומד עליהם. וכדכתיב: "עולם חסד יבנה". - אפ"ה יש לה שיעור קצוב. חומש, למצוה מן המובחר. ומעשר, למדה בינונית כו'.
וזה נק': "חסד עולם". - פי': חסד אל כל היום, המתלבש בעולמות עליונים ותחתונים, ע"י אתערותא דלתתא, היא מצות הצדקה וחסד שעושים בני אדם זה עם זה.
ולפי שהעולם הוא בבחי' גבול ומדה, מהארץ עד לרקיע ת"ק שנה. וכן מרקיע לרקיע כו'. ושית אלפי שני הוי עלמא כו'. - לכן ניתן שיעור ומדה גם כן למצות הצדקה והחסד שבתורה, כמו לשאר מצות התורה.
אך היינו דוקא, לשומר התורה, ולא סר ממנה ימין ושמאל, אפילו כמלא נימא.
אבל מי שהעביר עליו הדרך ח"ו, מאחר שהעוה דרכו, לתת מגרעות בקדש העליון. שגרע ערכו, בחי' המשכתו, מה שהיה יכול להמשיך מבחי' אלהותו והארת האור מאור א"ס ב"ה, אילו היה שומר התורה ומקיימה כהלכתה.
הרי מעוות זה לא יוכל לתקן, כ"א בהמשכת האור העליון שלמעלה מהעולמות ואינו מתלבש בהן, הנק': "חסד עילאה"' ו"רב חסד".
לפי שמאיר ומתפשט בבחי' א"ס בלי גבול ומדה, מאחר שאיננו מצומצם תוך העולמות, אלא בבחי' מקיף עליהן מלמעלה, מריש כל דרגין עד סוף וכו'.
וכשהאדם ממשיכו למטה במעשיו, ואתעדל"ת - אזי אור עליון זה מאיר ומתפשט תוך העולמות, ומתקן כל מעוות וכל מגרעות שניתנו בקדש העליון. ומחדש אורן וטובן, ביתר שאת ויתר עז, בבחי' אור חדש ממש.
לכן אמרו: במקום שבע"ת עומדין וכו'.