כי מקור החיות, הוא רוח פיו של הקב"ה, המתלבש בעשרה מאמרות שבתורה.
ורוח פיו ית' היה יכול להתפשט לאין קץ ותכלית, ולברוא עולמות אין קץ ותכלית לכמותם ואיכותם, ולהחיותם עדי עד, ולא הי' נברא עוה"ז כלל.
(שכמו שהקב"ה נקרא א"ס, כך כל מדותיו ופעולותיו.
דאיהו וגרמוהי חד, היינו החיות הנמשכת ממדותיו, שהן חסד ורחמים ושאר מדותיו הקדושות, ע"י התלבשותן שמתלבשות ברוח פיו.
"כי הוא אמר ויהי". ועולם ע"י חסד יבנה.
בדבר ה' ורוח פיו, הנעשה כלי ולבוש לחסד זה, כהדין קמצא דלבושיה מיניה וביה)
אלא שצמצם הקב"ה האור והחיות, שיוכל להתפשט מרוח פיו, והלבישו תוך צירופי אותיות של עשרה מאמרות.
וצירופי צירופיהן, בחילופי ותמורות האותיות עצמן, ובחשבונן, ומספרן.
שכל חילוף ותמורה, מורה על ירידת האור והחיות ממדרגה למדרגה.
דהיינו, שיוכל לברוא ולהחיות ברואים, שמדרגות איכותם ומעלתם היא פחותה ממדרגות איכות ומעלת הברואים הנבראים מאותיות ותיבות עצמן שבעשרה מאמרות.
שבהן מתלבש הקב"ה בכבודו ובעצמו, שהן מדותיו.