והנה גדר ובחי' שם "עולם"' נופל על בחי' מקום ובחי' זמן דוקא.
בחי' מקום: הוא מזרח ומערב צפון דרום מעלה ומטה.
בחי' זמן: עבר הוה ועתיד.
והנה כל בחי' אלו, אין להן שייכות במדות הקדושות העליונות.
כי אם במדת מלכותו ית' לבדה שייך לומר שהוא ית' מלך, למעלה עד אין קץ ולמטה עד אין תכלית, וכן לד' סטרין.
וכן בבחי' זמן, ה' מלך ה' מלך ה' ימלוך.
ונמצא, שחיות המקום וכן חיות הזמן והתהוותם מאין ליש וקיומם, כל זמן קיומם, הוא ממדת מלכותו ית', ושם אדנות ב"ה.
ולפי שמדת מלכותו ית' מיוחדת במהותו ועצמותו ית' בתכלית היחוד כמו שיתבאר, הלכך גם בחי' המקום והזמן, בטילים במציאות ממש לגבי מהותו ועצמותו ית', כביטול אור השמש בשמש.
וזהו שילוב שם אדנות בשם הוי"ה.
כי שם הוי"ה מורה שהוא למעלה מן הזמן, שהוא היה הוה ויהיה ברגע א', כמ"ש [בר"מ פרשת פנחס].
וכן למעלה מבחי' מקום, כי הוא מהוה תמיד את כל בחי' המקום כולו, מלמעלה עד למטה ולד' סטרין.