והנה, כמו שמדה זו היא שבחו של הקב"ה לבדו, שאין ביכולת שום נברא לברוא יש מאין ולהחיותו.
וגם מדה זו היא למעלה מהשכלת כל הברואים והשגתם.
שאין כח בשכל שום נברא להשכיל ולהשיג מדה זו ויכלתה, לברוא יש מאין ולהחיותו.
כי הבריאה יש מאין הוא דבר שלמעלה משכל הנבראים.
כי היא ממדת גדולתו של הקב"ה, והקב"ה ומדותיו אחדות פשוט.
כדאיתא בזה"ק דאיהו וגרמוהי חד.
וכשם שאין ביכולת שום שכל נברא להשיג בוראו, כך אינו יכול להשיג מדותיו.
וכמו שאין ביכולת שום שכל נברא להשיג מדת גדולתו, שהיא היכולת לברוא יש מאין ולהחיותו, כדכתיב "עולם חסד יבנה".
כך ממש אין ביכלתו להשיג מדת גבורתו של הקב"ה, שהיא מדת הצמצום, ומניעת התפשטות החיות מגדולתו מלירד ולהתגלות על הנבראים להחיותם ולקיימם בגילוי, כ"א בהסתר פנים.
שהחיות מסתתר בגוף הנברא, וכאילו גוף הנברא הוא דבר בפני עצמו, ואינו התפשטות החיות והרוחניות, כהתפשטות הזיו והאור מהשמש, אלא הוא דבר בפני עצמו.
ואף שבאמת אינו דבר בפני עצמו, אלא כמו התפשטות האור מהשמש - מכל מקום, הן הן גבורותיו של הקדוש ברוך הוא, אשר כל יכול, לצמצם החיות והרוחניות הנשפע מרוח פיו ולהסתירו, שלא יבטל גוף הנברא במציאות.
וזה אין בשכל שום נברא להשיג מהות הצמצום וההסתר, ושיהיה אעפ"כ גוף הנברא נברא מאין ליש, כמו שאין יכולת בשכל שום נברא להשיג מהות הבריאה מאין ליש.