להבין מעט מזער מ"ש בזהר דשמע ישראל כו' הוא יחודא עילאה ובשכמל"ו הוא יחודא תתאה:
פרק א
וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד. (דברים ד, לט).
וצריך להבין, וכי תעלה על דעתך שיש אלהים נשרה במים מתחת לארץ, שצריך להזהיר כל כך "והשבות אל לבבך"?
הנה כתיב, "לעולם ה' דברך נצב בשמים".
ופי' הבעש"ט ז"ל: כי "דברך" שאמרת "יהי רקיע בתוך המים וגו'", תיבות ואותיות אלו, הן נצבות ועומדות לעולם, בתוך רקיע השמים, ומלובשות בתוך כל הרקיעים לעולם, להחיותם.
כדכתיב, "ודבר אלהינו יקום לעולם". "ודבריו חיים וקיימים לעד כו'".
כי אילו היו האותיות מסתלקות כרגע, ח"ו, וחוזרות למקורן, היו כל השמים אין ואפס ממש, והיו כלא היו כלל.
וכמו קודם מאמר "יהי רקיע כו'" ממש.
וכן בכל הברואים שבכל העולמות, עליונים ותחתונים.
ואפי' ארץ הלזו הגשמית, ובחי' דומם ממש.
אילו היו מסתלקות ממנה כרגע, ח"ו, האותיות מעשרה מאמרות שבהן נבראת הארץ בששת ימי בראשית, היתה חוזרת לאין ואפס ממש, כמו לפני ששת ימי בראשית ממש.
וז"ש האר"י ז"ל: שגם בדומם ממש, כמו אבנים ועפר ומים יש בחי' נפש וחיות רוחנית.
דהיינו בחי' התלבשות אותיות הדבור מעשרה מאמרו' המחיות ומהוות את הדומם, להיות יש, מאין ואפס שלפני ששת ימי בראשית.