והנה לתוספת ביאור לשון הינוקא דלעיל, צריך לבאר תחלה, להבין קצת ענין "השראת השכינה" שהיתה שורה בבית קדשי קדשים, וכן כל מקום השראת השכינה, מה עניינו?
הלא מלא כל הארץ כבודו, ולית אתר פנוי מיניה?
אך הענין, כדכתיב "ומבשרי אחזה אלוה".
שכמו שנשמת האדם, היא ממלאה כל רמ"ח אברי הגוף מראשו ועד רגלו, ואעפ"כ עיקר משכנה והשראתה היא במוחו, ומהמוח מתפשטת לכל האברים.
וכל אבר מקבל ממנה חיות וכח הראוי לו, לפי מזגו ותכונתו: העין לראות, והאזן לשמוע, והפה לדבר, והרגלים להלוך.
כנראה בחוש, שבמוח מרגיש כל הנפעל ברמ"ח אברים וכל הקורות אותם.
והנה אין שינוי קבלת הכחות והחיות שבאברי הגוף מן הנשמה מצד עצמה ומהותה, שיהיה מהותה ועצמותה מתחלק לרמ"ח חלקים שונים, מתלבשי' ברמ"ח מקומות, כפי ציור חלקי מקומות אברי הגוף.
שלפי זה, נמצא עצמותה ומהותה מצוייר בציור גשמי ודמות ותבנית כתבנית הגוף ח"ו.
אלא כולה עצם אחד רוחני פשוט, ומופשט מכל ציור גשמי, ומבחי' וגדר מקום ומדה וגבול גשמי, מצד מהותה ועצמותה.
ולא שייך במהותה ועצמותה לומר, שהיא במוחין שבראש יותר מברגלים. מאחר שמהותה ועצמותה אינה בגדר ובחי' מקום וגבול גשמי.
רק שתרי"ג מיני כחות וחיות כלולים בה במהותה ועצמותה, לצאת אל הפועל והגילוי מההעלם, להחיות רמ"ח אברין ושס"ה גידין שבגוף, ע"י התלבשותם בנפש החיונית, שיש לה ג"כ רמ"ח ושס"ה כחות וחיות הללו.
והנה על המשכת כל התרי"ג מיני כחות וחיות מהעלם הנשמה אל הגוף להחיותו, עליה אמרו שעיקר משכנה והשראתה של המשכה זו וגילוי זה, הוא כולו במוחין שבראש.
ולכן הם מקבלים תחלה הכח והחיות הראוי להם לפי מזגם ותכונתם.
שהן חב"ד וכח המחשבה, וכל השייך למוחין.
ולא זו בלבד, אלא גם כללות כל המשכות החיות לשאר האברים, ג"כ כלולה ומלובשת במוחין שבראש, ושם הוא עיקרה ושרשה של המשכ' זו בבחי' גילוי האור והחיו' של כל הנשמ' כולה.
ומשם מתפשטת הארה לשאר כל האברים.
ומקבל כל א' כח וחיו' הראוי לו כפי מזגו ותכונתו.
כח הראיה מתגלה בעין, וכח השמיעה באוזן וכו'.
וכל הכחות מתפשטים מהמוח כנודע. כי שם הוא עיקר משכן הנשמה כולה בבחי' גילוי. שנגלית שם כללות החיות המתפשט ממנה.
רק כחותיה של כללות החיות מאירים ומתפשטים משם לכל אברי הגוף, כדמיון האור המתפשט ומאיר מהשמש לחדרי חדרים.
[ואפילו הלב מקבל מהמוח ולכן המוח שליט עליו בתולדתו כנ"ל]: