ואחר כך ברכה שניה, "אהבת עולם אהבתנו ה' אלהינו".

כלומר, שהניח כל צבא מעלה הקדושים, והשרה שכינתו עלינו, להיות נקרא "אלהינו", כמו, "אלהי אברהם כו'" כנ"ל.

והיינו, כי אהבה דוחקת הבשר.

ולכן נקרא "אהבת עולם". שהיא בחי' צמצום אורו הגדול הבלתי תכלית, להתלבש בבחי' גבול, הנקרא "עולם".

בעבור אהבת עמו ישראל, כדי לקרבם אליו, ליכלל ביחודו ואחדותו ית'.

וזהו שכתוב "חמלה גדולה ויתירה".

פירוש, "יתירה" על קרבת אלהים שבכל צבא מעלה.

"ובנו בחרת מכל עם ולשון", הוא הגוף החומרי, הנדמה בחומריותו לגופי אומות העולם.

"וקרבתנו וכו' להודות וכו'".

ופי', הודאה יתבאר במקום אחר.

"וליחדך כו'", ליכלל ביחודו ית' כנ"ל.