והמשל בזה, הנה הארץ הלזו הגשמיות, אף ש"מלא כל הארץ כבודו"[1], והיינו אור א"ס ב"ה, כמ"ש: "הלא את השמים ואת הארץ אני מלא נאם ה'"[2].
אעפ"כ, אין מתלבש בתוכה[3] בבחי' גילוי ההשפעה, רק חיות מעט מזער, בחי' דומם וצומח לבד. וכל אור א"ס ב"ה נק': סובב עליה, אף שהוא בתוכה ממש, מאחר שאין השפעתו מתגלית בה יותר, רק משפיע בה בבחי' הסתר והעלם. וכל השפעה שבבחי' הסתר, נקרא מקיף מלמעלה. כי עלמא דאתכסי', הוא למעלה במדרגה מעלמ' דאתגליא.
ולקרב אל השכל יותר, הוא בדרך משל. כמו האדם שמצייר בדעתו איזה דבר שראה או שרואה. הנה אף שכל גוף עצם הדבר ההוא, וגבו ותוכו ותוך תוכו, כולו מצוייר בדעתו ומחשבתו, מפני שראהו כולו או שרואהו - הנה נקראת דעתו מקפת הדבר ההוא כולו. והדבר ההוא מוקף בדעתו ומחשבתו. רק שאינו מוקף בפועל ממש, רק בדמיון מחשבת האדם ודעתו.