וכולם שואלים: "איה מקום כבודו?"
ועונים: "מלא כל הארץ כבודו", הם ישראל עמו.
כי הניח הקב"ה את העליונים ואת התחתונים ולא בחר בכולם, כי אם בישראל עמו, והוציאם ממצרים ערות הארץ, מקום הזוהמא והטומאה.
"לא ע"י מלאך ולא ע"י כו'" אלא הקב"ה בכבודו ובעצמו ירד לשם. כמ"ש: "וארד להצילו וגו'".
כדי לקרבם אליו בקירוב ויחוד אמיתי בהתקשרות הנפש ממש.
בבחי' נשיקין פה לפה, לדבר דבר ה' זו הלכה.
ואתדבקות רוחא ברוחא, היא השגת התורה וידיעת רצונו וחכמתו, דכולא חד ממש.
וגם בבחי' חיבוק, הוא קיום המצות מעשיות ברמ"ח אברים, דרמ"ח פיקודין הן רמ"ח אברין דמלכא כנז"ל.
ודרך כלל נחלקין לשלש בחי', ימין ושמאל ואמצע, שהן חסד דין רחמים, תרין דרועין וגופא וכו'.
וזהו שכתוב: "אשר קדשנו במצותיו".
כאדם המקדש אשה, להיות מיוחדת עמו ביחוד גמור. כמו שכתוב: "ודבק באשתו, והיו לבשר אחד".
ככה ממש, ויתר על כן לאין קץ, הוא יחוד נפש האלהית העוסקת בתורה ומצות, ונפש החיונית ולבושיהן הנזכרים לעיל, באור א"ס ב"ה.