פרק מו
ויש דרך ישר לפני איש, שוה לכל נפש, וקרוב הדבר מאד מאד, לעורר ולהאיר אור האהבה התקועה ומסותרת בלבו, להיות מאירה בתוקף אורה, כאש בוערה בהתגלות לבו ומוחו, למסור נפשו לה' וגופו ומאודו, בכל לב ובכל נפש ומאד, מעומקא דלבא באמת לאמיתו, ובפרט בשעת ק"ש וברכותיה, כמו שיתבאר.
והוא כאשר ישים אל לבו מ"ש הכתוב: "כמים הפנים לפנים כן לב האדם אל האדם".
פי', כמו שכדמות וצורת הפנים שהאדם מראה במים כן נראה לו שם במים אותה צורה עצמה, ככה ממש לב האדם הנאמן באהבתו לאיש אחר, הרי האהבה זו מעוררת אהבה בלב חבירו אליו ג"כ, להיות אוהבים נאמנים זה לזה, בפרט כשרואה אהבת חבירו אליו.