וגם כי אין לו דמות הגוף?
הרי אדרבה, הכל גלוי וידוע לפניו ביתר שאת לאין קץ מראיית העין ושמיעת האזן עד"מ.
רק הוא עד"מ כמו אדם היודע ומרגיש בעצמו כל מה שנעשה ונפעל באחד מכל רמ"ח איבריו, כמו קור או חום. ואפי' חום שבצפרני רגליו עד"מ, אם נכוה באור.
וכן מהותם ועצמותם, וכל מה שמתפעל בהם, יודע ומרגיש במוחו.
וכעין ידיעה זו עד"מ, יודע הקב"ה כל הנפעל בכל הנבראים עליונים ותחתונים, להיות כולם מושפעי' ממנו ית'.
כמ"ש: "כי ממך הכל".
וז"ש: "וגם כל היצור לא נכחד ממך".
וכמ"ש הרמב"ם
[והסכימו לזה חכמי הקבלה, כמ"ש הרמ"ק בפרד"ס]
שבידיעת עצמו כביכול יודע כל הנבראים הנמצאים מאמיתת המצאו וכו'.
רק שמשל זה אינו אלא לשכך את האזן, אבל באמת אין המשל דומה לנמשל כלל.
כי נפש האדם אפי' השכלית והאלהית, היא מתפעלת ממאורעי הגוף וצערו, מחמת התלבשותה ממש בנפש החיונית המלובשת בגוף ממש.
אבל הקב"ה אינו מתפעל ח"ו ממאורעי העולם ושינוייו, ולא מהעולם עצמו, שכולם אינן פועלים בו שום שינוי ח"ו.
והנה כדי להשכיל זה היטב בשכלנו, כבר האריכו חכמי האמת בספריהם.
אך כל ישראל מאמינים בני מאמינים בלי שום חקירת שכל אנושי, ואומרים: "אתה הוא עד שלא נברא העולם וכו'", כנ"ל פ"כ: