פרק מא
ברם, צריך להיות לזכרון תמיד, ראשית העבודה ועיקרה ושרשה.
והוא: כי אף שהיראה, היא שרש לסור מרע. והאהבה, לועשה טוב.
אעפ"כ, לא די לעורר האהבה לבדה לועשה טוב.
ולפחות צריך לעורר תחלה, היראה הטבעית המסותרת בלב כל ישראל, שלא למרוד בממ"ה הקב"ה כנ"ל, שתהא בהתגלות לבו או מוחו עכ"פ.
דהיינו להתבונן במחשבתו עכ"פ, גדולת א"ס ב"ה ומלכותו, אשר היא מלכות כל עולמים עליונים ותחתונים.
ואיהו ממלא כל עלמין וסובב כל עלמין.
וכמ"ש: "הלא את השמים ואת הארץ אני מלא".
ומניח העליונים ותחתונים, ומייחד מלכותו על עמו ישראל בכלל, ועליו בפרט.
כי חייב אדם לומר בשבילי נברא העולם.
והוא גם הוא, מקבל עליו מלכותו, להיות מלך עליו, ולעבדו ולעשות רצונו בכל מיני עבודת עבד.