אך מי ששרש נשמתו קטן מהכיל עבודה תמה זו, ליבטל וליכלל באורו יתברך בעבודתו בקביעות, רק לפרקים ועתים שהם עת רצון למעלה.
וכמו בתפלת שמונה עשרה, שהיא באצילות, ובפרט בהשתחוואוה שבה.
שכל השתחוואה היא בבחינת אצילות. [כמו שכתוב בפרי עץ חיים בקבלת שבת], כי היא ענין ביטול באורו יתברך להיות חשיב קמיה כלא ממש.
אזי גם כן, עיקר קביעות נשמתו הוא בעולם הבריאה. [רק לפרקים, בעת רצון, תעלה נשמתו לאצילות, בבחי' מים נוקבין, כידוע ליודעין ח"ן]: