פרק לט
ומפני זה גם כן נקראים המלאכים, בשם חיות ובהמות - כדכתיב "ופני אריה אל הימין וגו' ופני שור מהשמאל וגו'" - לפי שאינם בעלי בחירה.
ויראתם ואהבתם היא טבעית להם. כמו שכתוב בר"מ פרשת פנחס.
ולכן מעלת הצדיקים, גדולה מהם.
כי מדור נשמות הצדיקים הוא בעולם הבריאה. ומדור המלאכים בעולם היצירה:
הגה"ה (והיינו בסתם מלאכים. אבל יש מלאכים עליונים בעולם הבריאה, שעבודתם בדחילו ורחימו שכליים.
כמו שכתוב בר"מ שם, שיש שני מיני חיות הקדש, טבעיים ושכליים. וכמו שכתוב בעץ חיים):
וההבדל שביניהם הוא:
כי בעולם היצירה, מאירות שם מדותיו של אין סוף ברוך הוא לבדן, שהן אהבתו ופחדו ויראתו כו'.
וכמ"ש, [בתיקונים ועץ חיים] "דשית ספירין מקננין ביצירה".
ולכן, זאת היא עבודת המלאכים תמיד, יומם ולילה לא ישקוטו, לעמוד ביראה ופחד וכו'.
והיינו כל מחנה גבריאל, שמהשמאל. ועבודת מחנה מיכאל, היא האהבה כו'.
אבל בעולם הבריאה, מאירות שם חכמתו ובינתו ודעתו של אין סוף ברוך הוא, שהן מקור המדות, ואם ושרש להן.
וכדאיתא בתיקונים, "דאימא עילאה מקננא בתלת ספירן בכרסיא", שהוא עולם הבריאה.
ולכן הוא מדור נשמות הצדיקים, עובדי ה' בדחילו ורחימו הנמשכות מן הבינה ודעת דגדולת אין סוף ברוך הוא.
שאהבה זו נקרא רעותא דלבא, כנזכר לעיל.
ומרעותא דלבא נעשה לבוש לנשמה בעולם הבריאה, שהוא גן עדן העליון, כדלקמן. וכמו שכתוב בזהר ויקהל.
אך היינו דווקא "נשמות" ממש, שהן בחינת מוחין דגדלות אין סוף ברוך הוא.
אבל בחינת ה"רוח" של הצדיקים, וכן שאר כל נשמות ישראל שעבדו את ה' בדחילו ורחימו המסותרות בלב כללות ישראל - אין עולות לשם.
רק בשבת וראש חודש לבד, דרך העמוד שמגן עדן התחתון לגן עדן העליון, שהוא עולם הבריאה, הנקרא גן עדן העליון, להתענג על ה' וליהנות מזיו השכינה.
כי אין הנאה ותענוג לשכל נברא, אלא במה שמשכיל ומבין ויודע.
ומשיג בשכלו ובינתו, מה שאפשר לו להבין ולהשיג מאור אין סוף ברוך הוא, על ידי חכמתו ובינתו יתברך המאירות שם בעולם הבריאה.
ומה שזוכות נשמות אלו לעלות למעלה מהמלאכים, אף שעבדו בדחילו ורחימו טבעיים לבד?
היינו מפני שעל ידי דחילו ורחימו שלהם, אתכפיא סטרא אחרא המלובשת בגופם.
בין בבחינת סור מרע, לכבוש התאוות ולשברן, ובין בבחינת ועשה טוב, כנזכר לעיל.
והם היו בעלי בחירה לבחור ברע חס ושלום, ובחרו בטוב, לאכפיא לסטרא אחרא לאסתלקא יקרא דקודשא בריך הוא כו', כיתרון האור כו' כנזכר לעיל.
והנה כל זה הוא במדור הנשמות, ומקום עמידתן.
אך תורתן ועבודתן נכללות ממש ביו"ד ספירות, שהן בחי' אלהות. ואור אין סוף מתייחד בהן בתכלית היחוד.
והיינו: ביו"ד ספירות דבריאה, על ידי דחילו ורחימו שכליים. וביו"ד ספירות דיצירה, על ידי דחילו ורחימו טבעיים.
ובתוכן מלובשות יו"ד ספירות דאצילות, ומיוחדות בהן בתכלית.
ויו"ד ספירות דאצילות מיוחדות בתכלית במאצילן אין סוף ברוך הוא.
מה שאין כן הנשמות, אינן נכללות באלהות דיו"ד ספירות.
אלא עומדות בהיכלות ומדורין דבריאה או יצירה. ונהנין מזיו השכינה, הוא אור אין סוף ברוך הוא המיוחד ביו"ד ספירות דבריאה או דיצירה.
והוא זיו תורתן ועבודתן ממש. [ע' זהר ויקהל דף ר"י] כי שכר מצוה היא מצוה עצמה: