פרק לז
והנה תכלית השלימות הזה של ימות המשיח ותחיית המתים, שהוא גילוי אור א"ס ב"ה בעוה"ז הגשמי, תלוי במעשינו ועבודתנו כל זמן משך הגלות.
כי הגורם שכר המצוה, היא המצוה בעצמה. כי בעשייתה ממשיך האדם גילוי אור א"ס ב"ה מלמעלה למטה, להתלבש בגשמיות עוה"ז. בדבר שהיה תחלה תחת ממשלת קליפת נוגה ומקבל חיותה ממנה, שהם כל דברים הטהורים ומותרים שנעשית בהם המצוה מעשיית. כגון קלף התפילין ומזוזה וספר תורה. וכמאמר רז"ל: לא הוכשר למלאכת שמים אלא טהורים ומותרים בפיך. וכן אתרוג שאינו ערלה:
הגהה (שהערלה היא משלש קליפות הטמאות לגמרי, שאין להם עליה לעולם. כמ"ש בע"ח. וכן כל מצוה הבאה בעבירה ח"ו):