פרק לו
והנה מודעת זאת מארז"ל: שתכלית בריאת עולם הזה הוא שנתאוה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים.
והנה לא שייך לפניו ית' בחי' מעלה ומטה, כי הוא ית' ממלא כל עלמין בשוה.
אלא ביאור הענין, כי קודם שנברא העולם היה הוא לבדו ית' יחיד ומיוחד, וממלא כל המקום הזה שברא בו העולם. וגם עתה כן הוא לפניו ית'.
רק שהשינוי הוא אל המקבלים חיותו ואורו ית'. שמקבלים ע"י לבושים רבים, המכסים ומסתירים אורו ית'.
כדכתיב: "כי לא יראני האדם וחי". וכדפי' רז"ל: שאפי' מלאכים הנק' חיות אין רואין כו'.
וזהו ענין השתלשלות העולמות וירידתם ממדרגה למדרגה, ע"י ריבוי הלבושים המסתירים האור והחיות שממנו ית', עד שנברא עוה"ז הגשמי והחומרי ממש.
והוא התחתון במדרגה, שאין תחתון למטה ממנו בענין הסתר אורו ית' וחשך כפול ומכופל, עד שהוא מלא קליפות וס"א - שהן נגד ה' ממש לומר: אני ואפסי עוד.