וגם המקורבים אליו והוכיחם ולא שבו מעונותיהם, שמצוה לשנאותם. מצוה לאהבם גם כן.
ושתיהן הן אמת. שנאה מצד הרע שבהם.
ואהבה מצד בחינת הטוב הגנוז שבהם.
שהוא ניצוץ אלקות שבתוכם, המחיה נפשם האלקית.
וגם, לעורר רחמים בלבו עליה.
כי היא בבחינת גלות בתוך הרע מסטרא אחרא הגובר עליה ברשעים.
והרחמנות, מבטלת השנאה, ומעוררת האהבה.
כנודע ממה שכתות "ליעקב אשר פדה את אברהם".
[ולא אמר דוד המלך עליו השלום "תכלית שנאה שנאתים וגו'", אלא על המינים והאפיקורסים, שאין להם חלק באלהי ישראל.
כדאיתא בגמרא ריש פרק ט"ז דשבת]: